לא פעם כתבתי כאן על האמונה שלי בכוחן של מילים. מילה יכולה לרומם אותנו לגובה חדש ומילה אחרת יכולה להפיל אותנו נמוך.אף אחד לא חסין לזה, גם החזקים שבינינו.
המוח והנפש שלנו מגיבים למילים. הן משפיעות על החוויה, על האופן שבו אנחנו רואים את המציאות, ועל מה שאנחנו מרשים לעצמנו להרגיש וליצור.
קרל יונג גם האמין בכוחן של המילים והוא דיבר על היכולת שלנו לתקשר עם הנפש העמוקה, עם התת-מודע שלנו, דרך סמלים, דימויים ומילים.
אחת הדרכים לעשות זאת היא כתיבה יומיומית, בה אנחנו יכולים לתת במה למה שאנחנו מרגישים, צריכים או מבקשים.
כשאנחנו כותבים את מה אנחנו רוצים, מה חסר לנו, או איזו מציאות היינו רוצים לזמן לחיים שלנו אנחנו נותנים מקום למשהו שמבקש להיוולד בתוכנו.
יונג האמין שכאשר הלא מודע והמודע מתחילים לדבר אחד עם השני שם מתחיל השינוי האמיתי.
זו יכולה להיות מחברת של רצונות, של רגשות, של אהבה שאנחנו מבקשים לעצמנו. כתיבה שבה אנחנו מקשיבים למהות שלנו, למה שמדויק לנו, למה שהנשמה שלנו רומזת עליו בשקט.
ולאט לאט, כשאנחנו מתמסרים לתהליך הזה, משהו בתוכנו מתחיל לזוז. אנחנו רואים אחרת, מרגישים אחרת, ומתחילים גם לבוחר אחרת ואז המציאות באמת משתנה.
זה לא קסם. זו הפסיכולוגיה של עומק. זה הקשר שלנו עם עצמנו ונסיון אמיץ ליצור מציאות שטובה לנו.