וניל פצפוצים

לפני כשבוע נכנסתי לקניון השכונתי עם הכלב שלי על הידיים. הייתי צריכה לקנות משהו קטן בפטיסרי.  להשתי שמלת קיץ יפה ורודה,  היה לי מצב רוח טוב אביב וטוב ולא מיהרתי לשום מקום.

גבר פנה אליי, חתיך, מחייך. ביקש ללטף את הכלב. הכלב שלי פחות אוהב גברים, אז הוא לא ממש שיתף פעולה. אבל זה לא באמת היה על הכלב.

הוא סיפר שיש לו כלב כזה בבית, אצל גרושתו, ושהוא מתגעגע אליו. ומשם הוא פשוט נפתח, בלי מאמץ. עמדנו ודיברנו בערך חצי שעה, שני זרים באמצע יום רגיל.

אמרתי  לו כמובן שאני נשואה. הוא לא ביקש כלום, לא מספר, לא המשך.

וזה היה בדיוק מה שזה היה. רגע קטן באמצע החיים, כזה שמשאיר אנרגיה טובה.