זה הכל שאריות של החיים

אדם שחי על הקצה חייב להיות מאוזן

שבת שלום לכל הקצוות 

לאחרונה אני חווה את אחת התקופות הטובות בחיי.

התחלתי להבין את החיים קצת בצורה שונה.
למדתי להכיר את עצמי ולהבין בדיוק מה הן חולשותיי ומה הן חוזקותיי.
התחלתי לנתח את עצמי והחלטתי שאין דבר טוב יותר מלקבל את חולשותייך, להבין בדיוק איפה אתה טועה ולמה. לפשט ולקלף את זה לעומק ולהסיק מסקנות. בדיוק כמו בעבודה. זה גרם לי להכיר טוב יותר את עצמי. זה גרם לי לחזק את חוזקותיי ולהתומדד עם החולשות שלי על הצד הטוב ביותר.
תחום העיסוק שלי לא מוכר לרובכם, זה לא מקצוע מוכר ואפילו מסובך. לכן לא ניכנס לזה.. אבל מה הוא דורש ממני? על זה כן נדבר.
שליטה עצמית ברמה הגבוהה ביותר, שליטה על הרגשות שלך, על מצבי הרוח שלך, הבנה מדוייקת איפה טעית ואיך אתה לא טועה מחר שוב, אינטואיציות והקשבה עצמית. אם חסר לך אחד מהדברים האלו - אתה פשוט לא שורד. מקצוע אכזרי אבל מאתגר.
עברתי דרך ארוכה להבנה הזאת ואני בטוח שזו רק ההתחלה.
ואז זה התחיל להשפיע על החיים האישיים שלי.
לרוב אני מרגיש שאנשים לא מבינים את החיים כמוני. מה שלי נראה הדברים הכי בסיסיים שיש. לרצות להצליח בגדול, להיות גדול מהחיים, להעשיר את עצמך, ללמוד על עצמך - מה הם הדברים שעושים לך טוב? אם היית יכול להחזיר את הזמן לאחור, היית נוהג אותו הדבר? היית קם מוקדם יותר? היית עושה כושר במקום לשבת בספה? ומה עם הספר שקנית לפני חצי שנה ועוד לא פתחת אותו? מה עם הדברים שרצית לעשות ועוד לא עשית? כי בלה בלה בלה..
לנסות דברים חדשים, ללמוד, לפתח את כישורייך, להיות גרסה טוב יותר של עצמך, לאהוב.
לחלום בגדול.
איך זה יכול להיות שאנשים רוצים להיות כל כך פשוטים? זה לא הגיוני לי.
בדרך רמסתי אנשים, אני בטוח, זה היה ברור לי שיש סיבה לכך שהקרובים אלי רוצים לקבל החלטה חשובה בחיים, רוצים תשובה, הסבר למשהו עמוק יותר שדורש ניתוח עמוק הם יודעים שאני האדם הנכון לפנות אליו. אבל ביום יום הם קצת מפחדים ממני, הם קצת מפחדים שאגיד להם את האמת בפרצוף שכל כך קשה להם לשמוע, שאתן להם את הדרך הקשה שהם לא מעוניינים בה. ואז החלטתי לשלוט על עצמי כמו שאני יודע לשלוט על עצמי במסחר. לקחת את המקצוע שלי לחיים האישיים. ופתאום קיבלתי את החיים כמו שהם, את האנשים כמו שהם, ההבנה שכל אדם הוא שונה מהשני, שכל אחד קיבל חינוך אחר, חווה הצלחות אחרות, כישלונות אחרים, פגיעות, בגידות, ואין לנו לשנות אדם, אלא לקבל אותו כמו שהוא. בדיוק כמו במסחר, לקבל את המצב ולא לחפש סיבות.
הבנתי שאני יכול לצייר להם אותי כדמות טובה יותר, הבנתי שאני יכול לשלוט בסיטואציה, לגרום לאדם מולי לחשוב עלי בדיוק מה שאני רוצה שהוא יחשוב, לשלוט ברגושתיי ולסדר אותם לפי הדמות שאני רוצה להיות. לתת לסביבתי את חוזקותיי ולהשאיר במגירה את חולשותיי. וזה לא הסתרה ולא בריחה מהמציאות. זה הבנה טובה יותר של הסיטואציה, שגורמת לך להיות אדם טוב יותר גם בשבילך וגם לסובבים אותך כי הרי בסופו של יום הם אלו שגורמים לך אושר.

לספרים טובים - BDSM אפשר גם פסיכולוגיה אם זה ממש מעניין..

תודה לעונים! ובנתיים נוהל שישי

אתה לא יכול לגרום לכולם לחשוב

בצורה עמוקה כמו שאתה חושב,

וזו הטרגדיה שלך.

בגלל שאתה מבין אותם,

אבל הם לא מבינים אותך.

החלטתי לכתוב פוסט חדש על אופטימיות ואושר. למה? כי אני פה 24 שעות (אחרי שנה שלא הייתי) וכבר שמתי לב בתגובות אצלי וגם בפרטי למשהו שנורא עצבן אותי. חוסר אופטימיות.

"נדמה לך שתשומת ליבך נתונה לרגע הנוכחי, כאשר למעשה היא לכודה לחלוטין בידי הזמן. אינך יכול להיות בו זמנית בלתי מאושר ונוכח באופן מלא ברגע הזה. מה שאתה מתייחס אליו כ"חייך" הוא למעשה "מצב מסויים בחייך" זהו זמן פסיכולוגי : עבר ועתיד. דברים מסויימים בעבר לא התנהלו כפי שרצית שהתנהלו. אתה עדיין מתנגד למה שקרה בעבר, ועכשיו אתה מתנגד למה שקיים. התקווה גורמת לך להמשיך קדימה, אבל התקווה משאירה אותך ממוקד בעתיד, והתמקדות מתמשכת זו מניעה את ההתכחשות לרגע הזה ולפיכך את חוסר האושר."

הטקסט מועתק מאחד הספרים שקראתי בעבר ומסביר באופן מדוייק (לדעתי) את חוסר האושר שאנשים חווים ביום יום.
נכון החיים לא קלים ולכל אחד ואחת מאיתנו יש סיפורים מהעבר. אבל מה מניע אותנו לקבל את המצב כמו שהוא ולהסיב נזק לעצמנו?
לשקוע עמוק יותר מיום ליום ואז להתעורר אחרי מספר שנים ולהבין כמה שנים בזבזת.

אל תסתכלו מה יש לאחר, תתמקדו בעצמכם ומה שאתם מביאים לעולם.
כל אדם הוא אוסף החוויות והטלטלות שקרו בעבר, את זה כבר אמרו.. קחו את הדברים הטובים וחבקו אותם חזק, קחו את הדברים הרעים וחבקו אותם עוד יותר חזק כי אלו בדיוק הדברים שיגרמו לכם להיות גרסה טובה יותר של עצמכם. תחיו את הרגע, דקה דקה, ללא הדרך התוצאה מאבדת משמעות.

עכשיו שסיימתם, חזרו להתחלה וקראו שוב את הפסקה. הפנימו , לי לקח 5 פעמים עד שהבנתי למה המשורר מתכוון.
וקחו לעצמכם את הדברים הטובים.

האם לדעתם יש קורלציה בין אושר ואופטימיות לבין BDSM?

רביעי האחרון

אחי יש מחר אירוע פרטי אצלי בבר 400 איש 5-6 שעות תבוא לעבוד יהיה כיף!

אחי מה לי ולברים, תן לי גרפים ונוסחאות

תבוא תבוא יהיה כיף אווירה טובה אתה תהנה.. חוץ מוודקה רדבול, ג'ין טוניק ויין לא צריך לדעת הרבה

טוב יאללה מתי לבוא?

תגיע ב19:00 עם ג'ינס שחור וחולצה שחורה

סבבה קבענו

בקיצור מגיע לשם מתחילים למזוג שתיה ברמניות יפות, אחלה אנשים, אווירה טובה

האמת שממש נהנתי

אחרי מספר פעמים שאותה בחורה ניגשת אלי לבקש כוס ג'ין טוניק היא אומרת לי "אתה שם לב שאני באה רק אליך, אתה עושה לי בדיוק כמו שאני אוהבת, הברמן הכי טוב פה" 

אני מחייך ואומר לה, אז כנראה שאני לא מממש את הפוטנציאל שלי כמו שצריך

למה? 

כי את היום יום שלי אני מעביר במסחר בבורסה והאמת שהיום זו הפעם הראשונה שאני מוזג כוסות בבר.

חחחח מה? לא יכול להיות!

כן כן 

בן כמה אתה? 

27 עוד מעט

ואת? 

38 

יש לך חברה? 

לא 

טוב, תודה על הכוס חייכה והלכה.

אחרי חצי שעה לערך ניגשת אלי שוב

מתי אתה מסיים לעבוד? 

האמת שאין לי מושג מתי שיגמר האירוע

אתה יכול לבוא בעוד 5 דקות לכניסה לשירותים? 

מחייך ואומר לה כן ניפגש

מגיע לשירותים, הבחורה מושכת אותי לתוך התא

יוצאים אחרי 20 דקות

ואז אני אומר לעצמי "פאק, העבודה שלי ממש משעממת"

לפני שהולכים..

נוו איך היה לך? 

אחי, מתי יש עוד אירוע? 

אחייך רק מלהסתכל עליה 

כל השאר זה בונוס.

לעולם לא כתבתי בעבר, אולי קצת מטרות שמסתכמות במשפט או שניים, אולי כמה דברים שצריך לעשות מחר..
אבל אף פעם לא כתבתי את המחשבות שלי, את החוויות שלי, ממש לספר על עצמי ועל מה שחוויתי ועל מה שאחווה.
אף פעם לא הייתי טוב בלבטא את עצמי במילים, אני גרוע בכתיבה. אני מעדיף להגיד מה אני רוצה או מה אני מרגיש ושמישהו אחר יכתוב בשבילי.

חייב להודות שזה ממש משחרר זה מזכיר לי קצת כמו לעשות מתיחות בגוף, ומה שהכי מדהים זה שאתה מתכנן לכתוב על משהו מסויים ואיכשהו הכתיבה מובילה אותך לנושא אחר.

הפוסט האחרון שכתבתי אתמול.. סתם תכננתי לספר לכם על הלילה שעברתי ואיך זה התחיל.. ובסוף הכותרת היא - "מה אני מחפש" זה מדהים.

זה עוזר לי להכיר את עצמי טוב יותר.

היא נראית טוב, ממש מתוקה והשיחות שלנו מרתקות ולא נגמרות.
שוכבים מדי פעם, הסקס רגיל לגמרי, מדברים קצת בטלפון.. 
אבל אני הפסקתי לרצות.

היום, אחרי חודשיים שלא התראינו היא שלחה הודעה ואני מצטט - 

היא : קוראת לי בשמי.
אני : כן יפה שלי..
היא : התגעגעתי, מתי אתה בא לבקר אותי?
אני : איפה? במכללה או אצלך בבית?
היא : גם וגם..
אני : במכללה אני כבר לא נמצא כי סיימתי את התואר.. ובנוגע לבית.. תלוי עד כמה ארצה לבוא.
היא : מה זאת אומרת?
אני : את יודעת שאני אוהב דיבור מלוכלך.
היא : אממממ ברורררר אבל בטח אתה בעבודה.. כל כך בא לי.... על
אני : זה בסדר את יכולה להפריע לי קצת.. ואני לא אוהב קיצורים. (נותן לה הזדמנות שניה לתקן את ההודעה הכי לא מגרה ששמעתי)
היא : האמת היא שאני חרמנית ואני רוצה שתזיין אותי..


ואני הבטחתי לעצמי שאני כבר לא מתפשר, שאני רוצה נשלטת אמיתית.
אבל בכל זאת היא ממש אחלה.. ואני? לא שכבתי עם אף אחת שלושה שבועות, וכן - אני חרמן!
אז הלכתי.. היה נחמד.. וביציאה הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה שוב.

אז מה אני מחפש? 
אני אדלג על השלב של הכימיה ,האופי שאני מחפש וכל המסביב...
כי המילים הן יפות והכל.. אבל המציאות קובעת את המציאות, וכימיה לא נוצרת מתכונות אופי (לדעתי). אני לא אשכב בפעם השניה עם בחורה שאנחנו לא מצליחים לנהל שיחה אמיתית - משמע כימיה.
אז מה כן צריך להיות טמון בתוכך?
את צריכה להיות חרמנית..אבל ממש חרמנית! כי זה מה שמחרמן אותי..
את צריכה לחשוב עלי כשאת מאוננת ולספר לי על זה.
את צריכה למצוץ לי סתם ככה שאני יושב לראות טלוויזיה.
את צריכה לאהוב אותו, לרצות אותו כל הזמן, ולהתחנן בשבילו..
את צריכה להפריע לי באמצע עבודה באיזה הודעה מחרמנת (וכן את תפריעי לי לעשות כסף! אבל אני מוכן להקריב כמה שקלים)
את צריכה לאהוב השפלות (רק במיטה כמובן)..סטירות קשירות וכדומה.. אני לא קיצוני, אבל אני מאוד מאוד חזק והעוצמה תלויה ברצון שלך, לי זה לא משנה.

וממני? זה משתנה , אני חושב שמה שמניע אותי זה הרצון לגרום לצד השני לחוות את החוויה הכי טובה שהוא חווה אי פעם, זה תהליך, זה מאתגר ואני אוהב את זה.
בהתחלה אני רגוע כי אני מנומס מה לעשות..
זה יוצא ממני לאט לאט..

לגבי סוג הקשר..
אני גבר, זה לא באמת מפריע לי אם זה רק סטוץ.
אם תגרמי לי להתאהב בך - אני אהיה רק שלך
אני לא מפחד להתחייב.

זהו סיימתי, ובמחשבה שניה אולי זה כן היה שווה ללכת אליה היום, באמצע הסקס היא אמרה לי שאני מזיין כמו כוכב פורנו 🤣 ברור שהתלהבתי..
אפילו יצא לי פוסט חדש😄

נשיקות

להגיע לנקודה בחיים שבה אתבאס ללכת לישון
כי המציאות שלי תנצח את החלומות שלי.

עד אז

חלומות נעימים לכולם