החלטתי לכתוב פוסט חדש על אופטימיות ואושר. למה? כי אני פה 24 שעות (אחרי שנה שלא הייתי) וכבר שמתי לב בתגובות אצלי וגם בפרטי למשהו שנורא עצבן אותי. חוסר אופטימיות.
"נדמה לך שתשומת ליבך נתונה לרגע הנוכחי, כאשר למעשה היא לכודה לחלוטין בידי הזמן. אינך יכול להיות בו זמנית בלתי מאושר ונוכח באופן מלא ברגע הזה. מה שאתה מתייחס אליו כ"חייך" הוא למעשה "מצב מסויים בחייך" זהו זמן פסיכולוגי : עבר ועתיד. דברים מסויימים בעבר לא התנהלו כפי שרצית שהתנהלו. אתה עדיין מתנגד למה שקרה בעבר, ועכשיו אתה מתנגד למה שקיים. התקווה גורמת לך להמשיך קדימה, אבל התקווה משאירה אותך ממוקד בעתיד, והתמקדות מתמשכת זו מניעה את ההתכחשות לרגע הזה ולפיכך את חוסר האושר."
הטקסט מועתק מאחד הספרים שקראתי בעבר ומסביר באופן מדוייק (לדעתי) את חוסר האושר שאנשים חווים ביום יום.
נכון החיים לא קלים ולכל אחד ואחת מאיתנו יש סיפורים מהעבר. אבל מה מניע אותנו לקבל את המצב כמו שהוא ולהסיב נזק לעצמנו?
לשקוע עמוק יותר מיום ליום ואז להתעורר אחרי מספר שנים ולהבין כמה שנים בזבזת.
אל תסתכלו מה יש לאחר, תתמקדו בעצמכם ומה שאתם מביאים לעולם.
כל אדם הוא אוסף החוויות והטלטלות שקרו בעבר, את זה כבר אמרו.. קחו את הדברים הטובים וחבקו אותם חזק, קחו את הדברים הרעים וחבקו אותם עוד יותר חזק כי אלו בדיוק הדברים שיגרמו לכם להיות גרסה טובה יותר של עצמכם. תחיו את הרגע, דקה דקה, ללא הדרך התוצאה מאבדת משמעות.
עכשיו שסיימתם, חזרו להתחלה וקראו שוב את הפסקה. הפנימו , לי לקח 5 פעמים עד שהבנתי למה המשורר מתכוון.
וקחו לעצמכם את הדברים הטובים.
האם לדעתם יש קורלציה בין אושר ואופטימיות לבין BDSM?