לפני 4 שנים. 19 בדצמבר 2020 בשעה 12:18
הלכתי הרבה בשדרה הזו אבל הפעם אני רואה אותה בעיניים אחרות, בחושים ערים על הקצה, בגוף אחוז ריגוש. אנשים שעוברים אותי נראים לי אחרת. אין נקודת עצירה שבחרתי אלא העכשיו. אני עוצרת ורוצה עכשיו. התאפקתי הרבה זמן כדי שיהיה מה להזרים לשם, ועדיין צריכה ללחוץ. נושמת ועוצמת עיניים, מאמצת את הבטן התחתונה, דוחפת את התוכן הפנימי כלפי מטה והכוס נפער, עוד קצת מאמץ והתחלתי. אם הייתי חושבת למה אני משתינה בחיתול באמצע השדרה הזו בוודאות לא הייתי שם ועושה את זה. אני לא חושבת. כמו שאני לא מנתחת למה הצבע הירוק מרגיע אותי ונעים להביט בו, כך הרגע הזה. לא אחז בי הדיבוק או התפרץ שד אפל רק רציתי להשתין בחוץ על עצמי, מרגש ונעים לי.