חלום

או שאולי הייתה זו העקירה הכירורגית?

מתאים לי?

אני אכתוב מילה על געגוע
משהו קיטשי על לשים כתף
על לשים ראש כמו לשים על שד
אתה יודע
אתה מכיר
בואי תניחי ראש
בואי תניחי על שד
גם אני רוצה לנוח
על שד

איך אפשר לכתוב כשמלטפים?

מזלג לפיטמה

בהלה קטנה והתרגשות קטנה, גדולה..

חלון פתוח ותריס של כרמל ..

עציץ של סרט מתייבש לו פרחים.. פרחים ...פרחים,

כמה מהם ?

כמה מהם ינשרו? יתלשו,  יתייבשו.. עציץ של ניקיטה?

לא...נו..

איך קראו ל סרט הזה?  עם הילדה והפוני ...?

עציץ על החלון ומתנקש ..בסוף הוא מת ואני עם פחד עליה ..ילדה עם פוני. נטלי . 

מציצה היא לא אוראלי, ירידה או זיון גרון. מציצה היא פלייליסט. מוסיקה ללא הפסקה. היא לא הטכניקה או המהלכים, מציצה היא ללמוד אותו. להקשיב, לחוש, להתאמץ, להתקרב, להתרחק, לנוח, לשלוף את מה שהכי מתאים ושוב לצלול לתוך רצועות של קולות צלילים מלמולים ברצף מתמשך שמעלים את השקט. רצף של מה שעושה לו את זה. מציצה היא לא לוותר. ומה עושה לי את זה? "פאק, אל תפסיקי".

מתחת לשולחן שמיכה ורצועה מלופפת סביב הרגל העבה, אין כפות רגליים חמימות מולי ואין יד מלטפת, אין מילים שנאמרות ואין עיניים שמביטות מלמעלה. יש לי מקום טוב שבו אני עצובה וקשה להיות כי פוגשת שם רק אותי.

מביט נוגע מלטף לוחץ זורק הופך מושך דופק 

מרגישה את החושים מתעוררים ואת המיינד שלי מקשיב, ויותר מזה אני זקוקה להסתכל עליו, לראות את התגובות שלו לגירויים, ההנאה שלו מגילוי הצעצוע. אל תוריד לי את המשקפיים.

"תנבחי" מילה אחת רגועה ומביט בי. יושב מולי, מדי פעם מעביר יד ולוחץ על המפשעה ומביט. אני מנענעת את הראש וחושבת בבקשה לא. "תנבחי" אומר "ותמשיכי" כשהפסקתי להתחכך ולחתוך את הכוס במשקוף. עם המבט לריצפה שבתי לאונן את עצמי ושוב גל של חרמנות מטורפת כואבת שוטף אותי. הוא לא יוותר ואני לא מסוגלת לחשוב על משהו להגיד. "האו האו" עונה בצליל המוכר של ילדים "האו האו". "זו לא נביחה כלבה" ואני יודעת. על הברכיים וכפות ידיים ממשיכה להניע את התחת ונצמדת חזק יותר לחתיכת הקיר הזו, תוקעת אותה לתוך החריץ, בא לי לגמור אלוהים אדירים, אני חייבת לגמור, והדמעות מרטיבות זולגות לתוך הפה. אני לא יודעת איך לגמור ככה ונוהמת, מנמיכה את הכתפיים והראש לריצפה ויבבה משולבת עם נהמה מתפרצת ממני. הוא ניגש ומלטף את הראש "טובה".

בישלתי בשבילו, קיפלנו כביסה מהמייבש, תמיד התנגנה מוסיקה אהובה ברקע, דיברנו, הרבה כאב שיחק ביננו והקשבנו.  כשהתקרב הזמן שלי ללכת החיוך שלו היה הסימן שכבר הכרתי, התיישבתי על הברכיים מולו שמחה שהוא גם מכיר אותי. בווקליות מחרמנת של מילים ועונג מזיין אותי בגרון עם האיבר הקשה. כל חדירה עמוקה פנימה לוחצת את הכוס החוצה. אני סופגת דרך הפה והתחתונים את כל השאר, "שפחת גרון קטנטונת שלי". וחיבוק חזק.

הלכתי הרבה בשדרה הזו אבל הפעם אני רואה אותה בעיניים אחרות, בחושים ערים על הקצה, בגוף אחוז ריגוש. אנשים שעוברים אותי נראים לי אחרת. אין נקודת עצירה שבחרתי אלא העכשיו. אני עוצרת ורוצה עכשיו. התאפקתי הרבה זמן כדי שיהיה מה להזרים לשם, ועדיין צריכה ללחוץ. נושמת ועוצמת עיניים, מאמצת את הבטן התחתונה, דוחפת את התוכן הפנימי כלפי מטה והכוס נפער, עוד קצת מאמץ והתחלתי. אם הייתי חושבת למה אני משתינה בחיתול באמצע השדרה הזו בוודאות לא הייתי שם ועושה את זה. אני לא חושבת. כמו שאני לא מנתחת למה הצבע הירוק מרגיע אותי ונעים להביט בו, כך הרגע הזה. לא אחז בי הדיבוק או התפרץ שד אפל רק רציתי להשתין בחוץ על עצמי, מרגש ונעים לי.