|
|
|
כשאת תגידי בוא
אני אלך אחריך
את תרגישי שאת מובילה
האורות ידעכו עם המרחק הגדל
לא תביטי אלי
לא לקלקל את המחשבות שלך
ולא תראי את החיוך שלי מאחוריך
מביט קדימה
יודע כבר הכל
תסגרי את הדלת
ותבקשי את מה שלא היה לך מעולם
לחזור עייף ממסע כזה
להוריד את החליפה
ולהזיע במרפסת עם אוכל פשוט
משהו שישרוף את הגרון
שיעצום את העיניים
שיגיד עוד רגע
שילטף
אני מיטה סתורה ספוגה באשמות
אשליית ריח של זיכרון
אני נסיעה ביום שרב ברכב ממוזג מאוד
אשליית הרוח המצננת
אני הולך וחוזר
אשלייה של חיוך יציב
אני המלח של רוח הים על השפתיים
אשליה של טעם התשוקה
אשליה של לב פועם
של דם אמת
הימים ההם שעזבתי הכל
נשכבתי על החול המסריח של השפך
עצמתי עיניים
הימים שברחתי באמצע היום
לג'יפ שמחכה בחניון
יצאתי איתו לשמש הגדולה
להזיע ולנשום
אני כבר לא מתרגש בחליפות
כבר לא מצמצם את המבט
אולי יש לי כבר קמטים קטנים
בלי כל המאמץ הזה
האיזון הזה
שבו הזיעה קופאת על העור
הנקודה הזאת שבה שותקים
לא זזים
כדי לא לפגוע בזרימה העדינה
של הדם
של הרוק
של הזיעה הקפואה
הכל נעצר
המבט מצטמצם
אל שמש שממשיכה לברוח הלאה
ולהעלם
היא נכנסת לחנות
קצוות השיער החום אפור
השמלה הדהויה
הבטן הרכה
הצמיד העדין
הקרסול שמציץ
השדיים המלאים
הזיעה הקלה
העוגה שקנתה
אני עוקב במבט
עד שהיא נעלמת בפינה
עד שהיא עולה במדרגות
עד שהיא נכנסת לנשימה של בית
עד שהיא עוצמת עיניים
עד שהיא חושפת שדיים
עד שהיא נושכת שפתיים
מתכווצת לנקודה
שאין גדולה ממנה
אני שוחה בין הטיפות
יש רק מקום אחד להניח ראש
יום אחד נגיע
או נדע שאין סיכוי
לא חשוב
זה לא יהיה אני
השארתי את עצמי
במיטה חשוכה לפני הכל
מזיעים מרוב חיוכים
חולמים על משהו שנמס מרוב מאמץ
אני אומר לך
תנסי להבין
לא צריך אהבה
צריך אושר
הכל עניין של תקופות
דברים נעלמים כמו שבאו
מפסיקים פתאום
תמיד את שומרת בצד אפשרות
להיות משהו אחר
מלקקת את הפצעים
ובשפתייך מלח שהשארתי מהים
שישרוף יותר
שתרגישי את העור
צועק מעונג
רוח שכמעט לא נוגעת
קשה להרגיש ברחוב סואן
באה מחוף של ארץ זרה
מלטפת את הפנים
בזיכרון של משהו
שמץ נגיעה
פירור של ריח
עיניים שנעצמות ממול
