בכל לשון

מול הים הגדול 

מול כולם

שם את תתחבאי בשבילי

שם את תכלאי את נשימתך

ספוגה באוויר שנעצר

מכל מה שאת

מה אני בשבילך?

תקשרי לעצמך משקולות

לזכור כמה את נפש מרחפת

תדממי על הריצפה

כדי לזכור כמה יש בך חיים

אמרתי לך כבר

תצעקי אל חלונות סגורים 

מעבר לגדר

שם השקט

את עומדת עירומה מפחד

שום דבר לא יזיז אותך

ההילוך המהיר של חייך סביבך

הרוח של כל הדברים

סוטרת על פניך

תלקקי את השפתיים מהטעם המלוח

זה רק רסס של ים

שהרוח הזאת ליטפה

לפני שבאה אליך

לפני שהיא תמשיך הלאה

גלים של נצח

לא יזיזו אותך

זה רק מלח ים על פניך 

את תמונה בזיכרון שלא נוצר

את דף נייר

ריק

שנשאר על השולחן

וכל מי שמביט בו עוצר לרגע

נועץ עיניים ומחייך

רואה אותך

בסוף תשנאי אותי

אבל ממש

תתעבי

תגידי איך

תגידי מה

תגידי בן זונה

תמרטי בציפורניים את שערות הנפש של מישהו אחר

כי תהיי ספוגה עדיין במיץ הגועל ממני

בסוף תשנאי אותי

בלי חיוך

ויום אחד כשתהיי כבר נינוחה

תהיי מספיק פתוחה

לא לאהוב

אבל אולי קצת

להפוך את זה לחלק ממך

אולי קצת לחבק את השנאה

פעם חניתי עם רכב מפואר

במקום אסור

מישהו כתב לי על העור

עדיף למחוק משהו שקט

מלכתוב במקום סביר

משהו יותר מדי מוצלח

לאט לאט הדלת נסגרת

השביל מיטשטש

הכל מאיים בנחת לעבור הלאה 

רגע לפני המקלחת

עדיין עם כל האבק

לגימה בעיניים עצומות

מבט אל כל מי שלא היתה שם

והדרך תמשיך בלעדינו

איפה את נמצאת עכשיו?

במה נוגעות קצות אצבעות נפשך?

מישהו קורא לך מקצה של מסדרון

מגיע זמן לישון

לא תוכלי להתעלם לזמן רב מדי

אולי תספיקי רק עוד חלום

כשאני בורח אני

מקיף עצמי בעיניים

מכסה קירות בחורי הצצה

את שומעת?

יש הבדל בין לחוש לבין

להרגיש

זה כבר לא חשוב לי

בואי אל הנחל

בין ההרים החומקים

בין הזרם הקריר

בין חום החמוקים

בואי נזיע בכל הקור הזה

תצוף כאן סערה

כל הפרחים יביטו

איך המים עפים