|
|
|
אתמול נופפתי לך לשלום
שמעת את איוושת היד באוויר הריק?
אתמול נשמתי לך מילים זרות
עצמתי עיניים מול הרוח המלוחה
ליקקתי את השפתיים
והשמש התרחקה ממני
וידעתי
שהיא בוערת גם בלעדי
הלכתי והחול דבק לאצבעות
ונופפתי לך לשלום
אולי שמעת
במקום אחר
יכול לצמוח עץ צעיר
עם כל הריח הירוק והלח
בזמן אחר
מרקיב עץ ישן
של מיטה זקנה יותר ממך
שנזרקה לרחוב להישבר לבד
כמו שהייתי
כמו שאת עכשיו
כמו שתמיד אהיה
מישהו לחש לך
מילה טובה
אמר לך שאסור לקטוף
גם עשבים שמפריעים בדרך
מישהו זרק פרחים על השביל
בדרך אל ליבך
אמרת לו שילך לעזאזל
איזו דממה מופלאה
בדידות מרהיבה
צבעונית כמו חושך דומע
כמה קל להניח את התיק
להסתובב וללכת
בפינת הרחוב לשבת מול דחפור מאובק ושותק
לתת לכעס להזיע דרך העיניים
אבל לא הוגן להפיל עלייך את כל כובד המשקל
הבלתי מתפשר
הלא נח לרגע
לא הוגן לראות בך את מה שאת מנסה להיות עכשיו
גם כשאת לא שם
גם כשלא אהיה אני
רק המלח ירפא את הפצעים
רק החנק יאוורר את המצוקה
רק שתיקה
רק בריחה בצהרי היום
נשיפה קלה בין האוזן לכתף שמאל.
ביובש הזה
המחניק
הלוהט
נאבקים שרידי נפשך כמו זרעים
באדמת חלומך
הגשם
ישטוף את כל השאריות
של תשוקת החלומות
ויצמיח בך שוב
את כל מה שהיית ממילא
אני כבר לא אותו אדם
הכל נזל ממני
הכל נמס לכדי מילים עירומות על ריצפה מאובקת מדי
אני עוצם עיניים ואת שוב שם
בכל הצבעים והריחות
בכל האבק האפור
מסירה מעצמך הכל
ועוטפת את עצמך בי
לפעמים אני רוצה רק לישון שם שוב
רק לקרוע ממך את המנוחה
את יודעת
התשוקה הזאת כל כך לא מוותרת
עוקדת אותך לתוך מבט
שרק את יכולה לראות
מנסה להקשיח את שרירי הגב
לצמצם את עצמך
להגיד לי כמה את רוצה
כמה כוח את רוצה
כמה כוח את רוצה ממני
כמה כוח את רוצה שיהיה לי
אני לא אוותר
כמו התשוקה הזאת
אני עוקד את הכוח
אני יודע
והיה שם חלון עם אינסוף אור בוקר
ופרחים וריח מצעים ללא קמט
והיה שם הטחב שנשאר בעורקיי
הרקב הרופס שהבאתי לשם בשפתיי
והייתי שם אני שנולד שוב באופל
ועוד אחת שתמיד חולמת ומלטפת
עשיתי טעות שעניתי בכלל. היה אפשר לסגור את זה בשתיקה.
את תמשיכי להכניס אותי רק למגירות ולתבניות שאת מכירה.
ולא להבין שאת לא יודעת עלי שום דבר.
