|
|
|
תמריאי
תרחפי
מעל היער והצוקים והים
וגם שם תגלי
את אותם סלעים ועצים ושבילים אפלים
כי גם כשרואים הכל מלמעלה
יש למטה שהוא עמוק בתוכך
שמכוון אותך בדרך
שמאיים
לא לעזוב אותך גם במחיר צריבה של צמרמורת
כשתתעוררי
תעיף השמש את אחרון הרסיסים שנפלו ממך
הכל יורכב מחדש
מאות אורגזמות שהתנפצו ממך ועטפו הכל
עפו בצינת שארית הלילה
את תגידי מה זה שהיה שם?
מה קרה לי?
איפה הייתי?
זמן יתכווץ ויימתח
רסיסים של יום ייאספו
בערב באותה מיטה
תדעי כבר לבטח
זה לא קרה
הוא עצם לך עיניים
ולקח אותך איתו
הרוחות שרקו לך בשיער המצטמרר
הרגשת את ליטוף הבד
של הבגדים הנתלשים ממך בכוח הדמיון
את הדמעות שנעצרות
את הדרך הנכונה
את היד הבוטחת
את עינייך מביטות בו
ורואות את עיוורונו
ביום הראשון הפסקנו לגעת
ישבנו בקצה קרן של אור
הרגליים התרוממו מעצמן
העלים נשרו למעלה אל צמרות
ביום השני המרחק נפער
שבילים שידענו התפתלו סביב
לא נשמנו אוויר עוד
ולא ידענו ימים נוספים
קרן של אור התפתלה סביבנו
וביום השביעי התגלתה שתיקתנו
לפני שנים ועידנים ושינויים
היא סיפרה לי על הפרח המופלא מכל
מסעות של שמש וגשמים
של חיפושים ושאלות
כל הריחות
כל המראות
קולות
כולן יורדות ועולות
ואין שיעור אין זכר
רק שבילים של דמיון תועה
ופרחים דהויים שאני נותן להם שמות
קוטף מהם עלים של נחמות
אני חשוף
עומד מול הרוחות המלחשות
הקולות שלכם הם קצף ים על העור
אתם לא מאמינים
אני יכול לצעוק כל מחשבה
וכל היופי בעיניים מתמזג
אל הצמרמורת הכללית של ההבל
הכל נמוג
רק אני נשאר
כשאקרא לך לבוא
כבר תהיי רק שקט
עכשיו את אומרת
בחושך
בתריס הסגור
כשאין איש ברחוב
אפשר להרגיש עירומה
להרגיש את אומרת
וכולם עדיין
נועצים עיניים מכאיבות
הכל סואן ומסנוור את הפצעים שבלב
ספרי לי על הרגע המדויק הזה
שבו הבנת
שהשגת את מה שרצית
אבל אין לך שום דבר
אני הולך בין השתיקות לצעקות
נשימה ללא סוף
כמו ים סוער שאין לו חוף
בימים קרים כאלה
אני עדיין מתחמם
מכף היד שלך שכיסתה את שלי
כאילו במקרה
כאילו לא חדרת עם העיניים
כאילו לא רעדת כשהרוויתי צמאון
בין ירכייך
כאילו לא נשאר המגע הקר הזה בין קפלי העור
של הזכרון
בוא נעמוד על הצוק
נסתכל על הים
אמרת לי
רימית אותי
הסתכלת כל הזמן עלי
בוא נלך מפה, יפה שלי
אמרת לי
שיקרת
רצית ליפול למטה אל הים
רצית שאשאר למעלה לראות
רצית שלא אלך איתך
אני רציתי להרגיש
