בכל לשון

בימים הקרים

את השמש הגדולה

בימים חשוכים 

חודרת

נכנסת מתחת לכל שמיכה

כל הגנה

גולשת אל החלומות

מדברת אלי

לוחשת לחישות של אש

אי אפשר לישון בחום הזה

לנשום

לשמוע את הגשם בחוץ

לצאת קצת מהמערה החשוכה

לקטוף פיסות קטנות של שמש

להביא פנימה

בתוך כל התנועה הסואנת

לעמוד 

בתוך כל העומדים לנוח

מסעות הולכים וחוזרים

הפרשי שעות

הפרשי רגשות

ג'ט לג של הנפש

הגשם שם הוא גשם אחר

כמו בגד שונה

כמו שאת מביטה בי

מכל מרחק השנים והזכרון

דרך עיניים של אישה אחרת

בעיר רחוקה, בגשם זר, בבגד שעדיין לא ראיתי

היא תעטוף אותי בפרחים

היא תלחש לי יין באוזניים

היא תבוא עם שמלה שחורה עבה

וכוח בעיניים

היא תבוא לקחת אותי אליה

לחיבוק גדול

היא תעטוף אותי כמו שהים עוטף את החול

היא תעטוף אותי בפרחים

היא תעטוף אותי בהמון פתקי אהבה

כמו תכריכים

אתה הולך תמיד לים, את אומרת

זה תמיד אותו הדבר, מקום בטוח

אבל זה לא

אין גל שנראה כמו הקודם

אין גרגיר חול שנשאר במקום

הכל משתנה

כל מה שחשבת שהיה

עדיין לא קרה

בלילה תתני לי נשיקה של חלום

בבוקר כבר אהיה זיכרון מתוק

ציור מרושל על שוליים של דף

קמט צחוק

כשנחלים נוכל לפקוח עיניים

לשכוח את מה שנשאר רחוק

להרים גם את הפתק הזה מהריצפה

ולזרוק

האם את מאמינה

שיש מילה אחת

בודדה

מזוקקת

מילה שהיא כמו בעילה?

מילה שבין כל המילים שהולכות מסביב

שמלטפות, נוגעות, מרפרפות

נעימות, מגרות, מענגות

מילה אחת שפתאום באה

וחודרת

כמו שחודרים בטבע הפראי

בבת אחת

עד הסוף

עד הלב

שפועם פתאום

ומעיף הכל

פתאום תשמעי אותה ותרגישי

ותדעי

יש מילה אחת כזאת

מילה שהיא בעילה

את לא טועה

את רק אוספת בקול נחרץ

עוד שאלות ופרשות דרכים

לתוך התרמיל שזוקף לך את הגב

ואוטם את העיניים

אני אהיה זה שאוחז בידך

אני אלטף אותה

אני אלחץ עליה ואכופף אם צריך

אני אסתכל היטב

אהיה הכתף והלב

אהיה החול שאליו את צועקת כאב

אהיה מלח מדביק את שולי העור

ומים צמאים לשטוף