שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בכל לשון

בקרוב יפוג המנוי ואני אתפוגג
לפני 5 שנים. 7 בנובמבר 2018 בשעה 10:12

היא לא רצתה יותר מזה. רק את זה.
יעברו שנים עד שאבין שכנראה זה גם מה שאני הכי רוצה.

 

אני חייל
היא לא ילדה ולא בוכה
ושנינו בודדים לבד
במלון רחוק באיזו נסיעת שליחות

 

הבירה או היין הם רק תירוץ
הדיבור המחוייך, השימלה הארוכה
והיד שלה שככה פתאום
נחה על היד שלי.
הרגשתי חום
שלא הרגשתי אף פעם בשום מקום
מתחיל משם
מגב האצבעות
וזורם אל העיניים שכבר לא יכולות לברוח

 

הפעם הראשונה תמיד מעצבת
אל כל הפעמים הבאות שחוסות בצילה
ואצלה בחדר ידעתי
שאעשה כל מה שהיא רוצה

 

בעצם הרבה פעמים ראשונות היו שם
לראות גוף גדול של אישה
לראות אישה בגיל שלה
לראות את התזוזה הזאת
במגע הראשון של השפתיים בירך
להרגיש את אותה יד שלה
עכשיו בתוך השערות שלי
כשהפה שלי בתוך השערות שלה
מובל כמוני אל החום שבין רגליה
אל הריח שלא ידעתי מעולם
אל דבר שלא ידעתי שקיים
שתי מילים שמתחברות למשהו כל כך גדול מהן
רוך של רטיבות
רוך של רטיבות

 

הרוך
של
הרטיבות
זז על הפה שלי ואני רודף אחריו
והמילים שבקושי יוצאות ממנה
מצמידות אותי חזק הרבה יותר
מהיד ששומרת עלי שלא אלך לשום מקום אחר

 

היא מתפתלת ורועדת
ואני רוצה את זה
לא יודע ולא מבין
וכל כך רוצה
רוצה שהיא תרצה את זה
רק את זה

 

כי היא לא רצתה יותר מזה.
רק את זה.
ועברו שנים עד שהבנתי שכנראה זה גם מה שאני הכי רוצה.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י