לפני 5 שנים. 13 בפברואר 2019 בשעה 13:03
יום שישי בשמש חורף
בקפה של המרכז השכונתי
אני עוד מתעורר מלילה בלי שינה
והיא יושבת שולחן אחד לידי
היא מחייכת אירוטיקה של בוקר
אבל לא אלי ולא אל אף אחד
מחייכת ומדברת אירוטיקה בטלפון
ככה כאילו היא לבד
והיא אומרת לו
ואני שומע את הכל
"אני חמה עכשיו
אפילו יותר מאתמול"
והיא אומרת לו בטלפון
"אתה מטריף אותי ומרגש
אבל אני חייבת שתסכים לרדת
אחרת אין סיכוי שניפגש"
אני ניגש אליה אחרי עוד קפה וסיגריה
מתכופף שלא ישמעו כולם
"אני רוצה לרדת לך בלי סוף" אני לוחש לה
"ואני יודע שזה מה שאת הכי רוצה עכשיו בעולם"
ואחרי הצהריים, עם קפה מול השקיעה
אני לבד, נזכר בה וחושב
איך לפעמים הכל יכול להתאים ולהסתדר
אם רק היה לי אומץ לגשת אליה ובאמת לדבר...
