בכל לשון

מתישהו בצהריים התקשרה העיתונאית. לא יודע אם זה באמת היה צהריים. בשבתות כאלו של חופשה השעות כמו אצל דאלי - יותר נוזליות. אמרה לי בוא, אז באתי.

תמיד מסודר אצלה בבית, תמיד הריח נעים. ותמיד אני לא יכול להפסיק להסתכל על הגוף המלא והחזק שלה. חזק לא במובן של שרירנית חדרי כושר. חזק במובן של בטוח בעצמו. אמיתי. ואני לא יכול להפסיק להסתכל עליו, בדיוק כמו בפעם הראשונה שראיתי אותה. כשהיא מיד ראתה איך אני מסתכל. מיד הבינה את המבט.

והיא אומרת לי "יפה שלי" בדרך שרק היא יכולה. והיא מלטפת ומנשקת ומצמידה אליה עם הידיים האלו שאני נמס בתוכן.

והיא אומרת לי "תלקק אותי". זאת הדרך שלה להגיד. ואני יודע שהיא מכירה את כל המונחים האחרים, כי היא עיתונאית ויודעת הכל, אבל היא בוחרת את המילים. "תלקק אותי" היא אומרת.

ואז מגיעה התפנית.
תפנית תרתי משמע.

כשהיא מתהפכת ואומרת "תלקק אותי שם".

וזה עוד לא היה לי איתה. כלומר חוץ מבדמיון. מאות פעמים. אלפי פעמים אולי.

והיא יודעת בטח שתמיד רציתי, כי היא עיתונאית ויודעת לקרוא אותי.

ואני לא שואל אותה למה פתאום היא רוצה את זה. כי היא עיתונאית, והיא לא תחשוף את המקורות שלה.

אני רק מלקק אותה.

שם.

ומשתכר.

וחוזר הביתה להמשיך את החופשה. ולא יכול לישון.