לפני 4 שנים. 3 באוקטובר 2019 בשעה 10:12
מאחורי חלון פאר היא מתפשטת לעברי, ספוגה בריח בושם יקר.
וכל הגוף שלה בוגר נופל מתוך בגדי השרד מולי.
אולי היא מרגישה.
מתחת לכל החליפות שלי, אני במכונת הזמן של העיניים הרעבות.
אני מאחורי מרפסת מתפוררת, ספוגה בריח טיגונים של בוקר.
וכל הגוף שלה בוגר נופל מולי.
אני במכונת הרעב של הזמן.
כל הגוף שלה נופל מולי.
ואני נופל מולו.