אני לא יוצרת קשר עם נשואים.
סליחה, בואו נתקן את המשפט:
אני משתדלת לא ליצור קשר עם נשואים
אני מפונקת, צריכה אותו לידי בכל רגע שארצה בכך. לא חולקת אותו עם אף אחת אחרת.
אבל לפעמים אני נכשלת אפילו במילוי העקרונות שלי עצמי, הלשון החלקה של הפונים אלי משכרת אותי , מסעירה אותי ולפעמים התיאורים שלהם גורמים לי לרטיבות נעימה.
אחדים אפילו טורחים לכתוב לי פנטזיות שלמות על הקשר שירקם בינינו, בפנטזיות האלה האישה שלהם לא קיימת, הילדים כבר התחתנו ועזבו את הבית וכל כולם פנויים נפשית ופיזית לליקוק מסעיר של הדגדגן שלי.
ואז, אחרי שהראש שלי כבר מסוחרר מהמחכה לי, הם מנסים להגיע לעיקר, לפגישה. ואני? מורחת קרמים בכל חלקי הגוף, חופפת בשמפו הכי ריחני שיש, אפילו הבגדים עם המחשוף הכי רחב בארון כבר מונחים בסדר מופתי על המיטה ואני צריכה להחליף תחתונים בקצב מסחרר מהנוזלים שאמנם נוטפים מהגוף אבל נוצרים בראש המפותה, בדיוק אז, הוא מבטל, וברור שזה יהיה משהו שקשור לבית, למשפחה, משהו שלא ניתן לשנותו.
נכון, אני פולניה קטנה שמתמרמרת, אבל אתם כבר יודעים ששנות ותק רבות נגררות מאחורי, עברתי כמה וכמה דברים, ערכו עלי כמה ניסיונות, יש לי ידע, שחררו מהויכוחים.
ואם באמת חשוב לכם לחיות את החיים במלואם בלי שתהפכו את החוקית שלכם לסוהרת בכלא שיצרתם לעצמכם (הרי סוהרים הם לא האנשים האהובים בעולם), ספרו לה, תגרמו לה להבין שחיים רק פעם אחת, שצריך למצות כל יום עד סופו, שרגע לפני המוות נוכל להגיד שניסינו הכל, חווינו את כל מה שרק אפשר, תנו גם לה חופש ותקבלו כל כך הרבה אהבה בחזרה. ככה נראים החיים שלי.
ואתה, זה שלכבודו נכתב הפוסט, אתה הרי יודע מי אתה, שכנעת אותי שגם נשואים יכולים לטפח נשלטת, שבסופו של דבר נותרתי לבד עם העקרונות שלי, מקווה שתבין.
