מה שעובר עלי, מתחתי, מעלי ומכל צדדי

תקציר מקדים:

הראשון שלימד אותי שאפשר להגיע לאורגזמה גם מזיון מכאיב, עמוק ויסודי, מהחלק האחורי שלי, סליחה מאסטר , מהתחת.

לא ברור למה נזכרתי בזה עכשיו.

המשך יבוא.

מודה, אני צופה שוב ושוב בסרטוני סקס שבהן הבחורה מושפלת, כואבת ומשמשת חפץ בידיהם של גברים.

מוכנה גם להודות שקטעים כאלה בהם הגבר שרירי ובעל גוף מלא עושים לי את זה קצת יותר. גם קרחת מסוקסת בהחלט מוסיפה לענין.

אם הוא מגיע מאחור, תוקע את עצמו בחוזקה כשהוא מחזיק בשדיי הבחורה כתומכים לתנופה שלו, אם הוא רומס אותה ביד חזקה ומכניע אותה לרצפה, אני על סף אורגזמה רק מהצפייה בהם, ואם הוא מגדיל לעשות ומציף אותה בתכולתו או שמזרים הכל על הגב שלה , אני ממש מודה לו על ההתחשבות. כן, לא ממש נהנית מזרם על הפנים...

או קיי, אל תתלוננו לי בפרטי אחר כך שהפנטזיות שלי די בנאליות, מה לעשות? אני בחורה בנאלית.

לפני שנים לא מעטות פעל במרכז תל אביב מקום נפלא.

היית עולה במדרגות מפורקות וחשוכות לקומה השניה , אם היית מצליח לא ליפול, היית עובר את עדת הכלבים הרועשים בקומה הראשונה, נובחים ומנסים לשוא לקרוע את השרשראות שקשרו אותם. 

כשהגעת לקומה השניה והצלחת לעבור את המסדרון הצר והאפל שבקירותיו נתגלו ברזילי חיזוק שנתעקמו ונתפסו בבגדים ובעור החשוף, נפער לפניך אולם ענק שתקרתו גבוהה. 

במרכז האולם עמד שולחן עץ כבד שמישהו חתך בתוכו מעין ארובה והתקין בתוכה כלוב. אם היית ממש מאמץ את העיניים בתאורת הנרות הבודדים, היית רואה נפש אומללה עירומה כורעת בתוך הכלוב. לעיתים בגפיים קשורות או בכיסוי עיניים ולעיתים גאג היה חוסם את פיה. הנרות שהודבקו לשולחן טיפטפו את השעווה החמה על גופה והפיקו מתוכה יללות כבושות.

כשאני הגעתי לשם, סביב השולחן כבר הסבו המוזמנים. אדונים ומלכות על כסאות עם מסעד גבוה כשלרגליהם כרעו הנשלטים, הסאביות והשפחות. הנשים והגברים ששירתו את המוזמנים הפציעו לחילופין מחדר נסתר כשהם נושאים צלחות ומגשים עמוסים באוכל.

האדון שניהל את המקום הזה ואת קבוצת שפחותיו החזיק רשימת אורחים מצומצמת מאוד (ברבות הימים נודע לי "ששירת" קצת בכלא באשמת העלמת מס או הלבנת הון) היה נוהג לשבת בראש השולחן כששוט זנבות שחור בידו והיה מסמן בקווים אדומים את שיפחותיו כשעברו לידו.

התחושות שעברו בי כשהגעתי לשם בפעם הראשונה היו ערבוב של אימה וציפיה משתוקקת. קינאתי קשות באישה שהיתה כלואה בכלוב, קשורה ונעולה אבל משוחררת מעול החיים והאחריות, מניחה לאדונה להחליט כמה ואיך. 

האדון שהייתי איתו שהואיל לקחת אותי לשם רק אחרי שחלפו כמעט חמש שנים שבהן לש אותי כמו בצק והפך אותי לשיפחה שרצה שאהיה. הערב שם היה פרס עבורי, ידעתי שעליתי שלב, הפעם אני זו שמתלווה אליו.

האדון שלי מצא את הכסא שנועד לו ואני ידעתי שמקומי הוא על הרצפה הקרה למרגלותיו. בפעם הראשונה הוא השליך כרית על הרצפה לנוחיותי, בפעמיים הבאות שהיינו שם לא זכיתי לזה.

הסעודה נמשכה כל פעם כמעט כשעה. 

כשהעיניים שלי התרגלו לחושך, הבחנתי בצלב שחור שהיה שעון על הקיר ובכסא גניקולוג מרופט.

הגוף שלי עדיין זוכר את צמרמורת הקור שעברה בי כשקיבלתי הנחיה ויישבתי על הכסא, הרגליים שלי מפושקות ומונחות על מעמדי הרגליים. לשמחתי, האדון שלי לא הורה לי מעולם להתפשט לגמרי בפומבי רק הסיט את השמלה שלי הצידה וסטר לי במשך דקות ארוכות בין הרגליים עד שהתאדמו לחלוטין וכמעט איבדו תחושה. תמיד שחשבתי שלא אוכל יותר, שזהו, זה שיא הכאב שאני מסוגלת לסבול, הוא המשיך וממש בשיא הכאב הוא היה חודר לתוכי באיבחה אחת עמוקה, מניח לי לעוף מתענוג עד לכוכבים. באותו רגע, האולם המלא בשריקות של שוטים המפלחות את האויר, הזעקות הכבושות של הגוף המוצלף ונהמות ההנאה לא נשמעו באוזניי יותר. גם הצופים שהביטו עמוק בין הירכיים שלי, מחייכים מההנאה שנגרמה להם מצפייה בכאב שלי ובעור שהופך אט אט לארגמן, לא היו קיימים בעיניי. רק מגע הזין שלו, חודר ומפלס את דרכו לתוכי, שותל בי זרעים קטנים ומתפוצצים של הנאה אין סופית, היה קיים, מתגבר והולך.

אין הנאה עוצמתית יותר מזו שמגיעה תוך כדי כאב כמעט בלתי נסבל.

ולמה אני מספרת את כל זה?

היום עברתי במקרה ליד הבנין. כמעט במקרה, הבנין לא ממש שרד את פגעי הזמן,  יש עליו שלט שמזהיר מפני קריסה ולוחות של עץ חוסמות את הכניסה.

כמעט בשניה והתחתונים שלי היו רטובים מזכרונות מתוקים, השפתיים שלי רעדו מעט כשנזכרתי בחוויות שעברתי שם, הגעגוע לאדון ההוא, הרחוק כל כך ממש הכאיב בחזה והפטמות שלי נלחצו את בד החזיה מעונג בלתי צפוי.

געגוע, לתחושות העצומות, למגע הקר והקשוח, לכאב המענג שאין בילתו.

לא באמת

סתם משאלה 

רק מתאווה לכך ולא אכפת לי שגיאת הכתיב הנוראית (או שלא)

קראתי אותו היום בפעם הראשונה בפקק

קראתי שוב כשהגעתי

וקרעתי (כמעט) את עצמי עכשיו, ממש עכשיו, עם הויברטור הורוד והחמוד שלי, תוך כדי שאני קוראת אותו שוב

שוכבת על המיטה, בגוף שהיה אמור להיות רגוע ונינוח אחרי אורגזמה נהדרת, אבל מתמרד

המחשבה על לנסוע אליו, לעמוד בשער, בהפתעה

רק כדי שהוא יפרוש את המחצלת לכבודי ויורה להיכנס "להקשב" בתנוחה האהובה עליו

גורמת לגוף שלי להשתוקקות מרעידה.

עכשיו ממתינה לפוסט שיזמין אותי...

ניסיון 

שום דבר שיכתב בפוסט הזה לא ישנה את העובדה שקיבלתי זיון נהדר. 

יום חמישי, חצות, מסיבת סווינגרס, בהמלצה חמה של ידיד טוב. 

כמובן שהגעתי לבד, במונית, כדי לבדוק את השטח, לראות מה קורה לפני שהחוקי, שהוא לגמרי בענין ולגמרי רחוק אלפי קילומטרים בסופש הזה, יצטרף אלי.

לבשתי את השמלה הכי זנותית-מהוגנת שמצאתי בארון והתישבתי על הבר בכניסה, עם סיגריה וכוס פלסטיק חצי מלאה בקברנה (זה לא מרלו אבל התפשרתי) והתחלתי להסתכל סביב.

בהתחלה, כל מה שראיתי היה זוגות זוגות מנש כמו בתיבת נח. בהתחלה לא עניינתי אף אחד חוץ מהברמנים אבל לאט הרגשתי מבטים מוסתרים של (דוקא) החצי הנשי של המועדון. אולי בדקו אותי ואולי בדקו אם אני מהווה תחרות עבורן. 

רציתי להגיד להן: תרגעו, לא יקרה פה שום דבר שלא תרצו, אבל סתמתי.

ואז הוא הגיע. דוקא חמוד, אבל אני לא שופטת בתחרות יופי, לא לשם כך התכנסתי כאן במיטב ההלבשה התחתונה שלי. הציע לי להצטרף לשוט, אבל המוח שלי ישר הוביל לשוט מסוג אחר ולכן סרבתי, אבל עם חיוך ושפת גוף מאוד מזמינה.

קצת פטפוטים מיותרים, קצת סיפורים על אנשי המועדון, לדעתי קשקשת מיותרת, שוב, לא לשם כך.. וכו.

הוא לקח אותי לסיבוב במבוך, אני, שקצת מורגלת במבוכים מסוג זה, ניסיתי להראות ענין בזוגות המעורטלים שהזדיינו בכל פינה אפשרית, יסורי הכאב שאני מכירה הוחלפו באנחות עונג נשיות בעיקר ומדי פעם הרגשתי יד חולפת אקראית על גופי. אין חוקים, לא שייכת ולא משוייכת, אם את לא מסרבת, יגעו בך, ילקקו ואף ינסו למשוך אותך למזרון שלהם.

כשהגענו לבמה קצת מוגבהת הוא שאל אם המקום מתאים. 

מתאים, בטח שמתאים. אקסבציונזם לא זר לי, וכשהוא התפשט וראיתי את הגודל שלו מזדקר מולי כבר לא היו קיימים הגופות העירומים שהשתגלו מכל צד ובכל תנוחה, פשוט רציתי אותו בתוכי, עכשיו.

גברים לפעמים חוטאים באמונה הזו שאנחנו תמיד מעוניינות במשחק מקדים, אז הוא הראה לי את המיומנויות שלו, עשה הכרות בין הלשון שלו לכוס שלי, ובדק את מצב הפטמות שברוב חוצפתן הניחו לשפתיים שלו לענג אותן.

הוא זיין אותי די ביסודיות, ניסה להבין מה עושה לי טוב (הזין שלך עמוק בתוכי מותק, זה מה שעושה לי טוב) חדר בעוצמה, ברכות, במהירויות משתנות והוביל אותי (לדעתי בלי ידיעתו בכלל) לשתי אורגזמות מטריפות.

זוג שהצטרף לפינה שלנו ניסה לגשש את דרכו אלינו אבל הוא הסיט אותם, חיבק אותי והמשיך להיות יסודי בעינוג הגוף שלי.

בסיבוב השני הוא היה קצת פחות רכושני. הניח לגבר שזיין בלונדינית מתולתלת אחת לידינו ללקק את החזה שלי ולהחדיר אצבע לתוכי, אבל מהר מאוד הוא הראה לו מי בעל הבית והמשכנו להתגלגל באין מפריע 

השעה היתה קרובה לארבע בבוקר ואני הייתי קרובה לתשישות.

הוא הציע להסיע אותי הביתה אבל כשהלך לשירותים, יצאתי מהמועדון והלכתי לפינה חשוכה שם הזמנתי מונית ונסעתי הביתה. 

 הריגוש עדיין היה עוצמתי ונרדמתי רק לאחר שהרעדתי את הויברטור הורוד בכוס שלי וגמרתי שוב, הפעם, לבד בחדר, בין השמיכה לכרית. 

היום, היתה עוד מסיבה.

לא הלכתי.

אז הוא אומר: יש לך פה אוזן, יש לך פה אדם עם ניסיון שמוכן להקשיב ויודע להגיד את המילה הנכונה.

ואני? הולכת בגשם כדי שלא יראו את הדמעות

מסתירה את הלב הפצוע והמדמם

ועדיין חוששת.

הבטחתי לעצמי לא להיכנס לפינה הזו שוב

לא לתת את עצמי פרוסה אחרי פרוסה, להיכתש, להפוך לפירורים קטנטנים.

אז אני קוראת אותו, צועדת בהיסטוריה שלו, מנסה ללמוד, לנכס לעצמי כמה מילים, משפטים.

אולי זה יספיק.

ואולי לא.

צעד קדימה, שניים אחורה

לא מוביל קדימה, לא רואה את האור.

מנסה, לא מצליחה להזיז את השיחה לשום מקום טוב. מגייסת את כל אוצר המילים כדי לכרוך אותו סביבן

הוא מתעקש, זכותו המלאה, הוא הצד השופט, המחוקק והמוציא להורג, סליחה,  לפועל

אני המובלת בחוטים של זהב

זו שחייבת לקרוע ולחדול את הרצף

רצף האכזבות, שברון הלב, עצב שמשתלט ולא מניח.

נכון, אני פוחדת, עומדת בגשם ורועדת מקור וצמרמורות החששות מרעידות את גופי.

רוצה, מאוד רוצה.

לא תמיד מקבלים את מה שרוצים.

וחבל כי הוא מרגיש לי נכון.

האם הוא עונה לי?

האם אנחנו מנהלים דו שיח?

נראה ככה

מרגיש עוד יותר.

מרגש עוד יותר.

האם תינתן לי הזדמנות נוספת?

אני מרעיבה את עצמי למוות

לא מאוכל חלילה, אחת החולשות שלי היא לקרוע באצבעות סטייק רטוב ממיצים ומשוייש ולנקות אותן אחר כך בלשון דביקה ומסופקת, אני מורעבת מכאב.

אני פושקת רגליים ומתיישבת עליו, מלטפת אותו עם הדגדגן שלי, מתכופפת כדי שהשדיים שלי ייתלו מול עיניו, שיבין את הרמז העצום המנופנף לנגד עיניו ויטפל בפטמות שלי עם הלשון שלו, בדיוק כמו שאני אוהבת, שיביא אותי לנקודת האל-חזור שממנה אני אתעופף באורגזמה משחררת.

אני מרעיבה את עצמי מהכאב המענג של טפיחת היד העצומה על הישבן, סליחה - התחת שלי, זו שמשאירה סימן של חמש אצבעות עבות ואדומות, זו שגורמת לי לחשב את קיצי לאחור וממש תוך כדי, לעופף בטבעת של עונג מהול בכאב, כשאני מנסה לבדוק מהי התחושה השולטת יותר ובעצם מבינה שהוא באכזריותו מפסיק את התעופה המלהטטת שלי רק כדי להפוך אותי באיבחה חדה ולחדור לפי הטבעת שלי, המכווץ, המאויים והלוהט, לגמור בשאגות של חתול ענק מיוחם ולהשאיר אותי בוערת וכמהה.

מורעבת.

אליו.

עדיין.