אולי העובדה שאני מחפשת כבר יומיים בעיה ולא מצליחה למצוא אחת כזו?
אולי כי מאוד נוח לי והקשר הזה הוא ככפתי האצבעות לא לוחצות לי?
ואולי אני הבעיה?
אני אומרת דברים ומחפשת מסתור מחיצים ובמקום אני מקבלת אמפתיה
אני מסרבת בהכנעה וישר קופצת לעמדת הגנה, והתגובה היא הבנה והכלה.
מה קורה פה?
אני, שהורגלתי להתעלמות אם ניסיתי לשאול שאלה כי לא הבנתי
אני, שסבלתי קוצים וסירפדים אם לא הלכתי על הקו הישר שהועידו לי ושהיה בלתי נראה לחלוטין
שציפו ממני למעשים ולא סיפרו לי על הציפיות וחטפתי בגלל אי ציות.
ודוקא ממנו, כזה שמעולם לא הייתי מספיק אמיצה לפנות אליו, שהפוסטים שלו גורמים לי לצמרמורת וחצי דמעה, מנהל איתי שיחה רגועה, מבינה ומלטפת.
אז עכשיו אני שוב בפחד נוראי.
ברור לי שהוא לא תמיד יהיה נחמד, הוא גם מעיד על זה בעצמו. מה שהוא מעניק לנשלטות שלו הוא בודאי ירצה "להעניק" גם לי.
טוב, אז מה שאני אומרת לעצמי זה: את באמת לא נורמלית, את משוגעת ואת הולכת על הקשר הקינקי, הבלתי צפוי והמעורר ציפיות לעתיד בעיניים פקוחות לרווחה, שלא תבואי להתבכיין אחר כך.
