אני מרעיבה את עצמי למוות
לא מאוכל חלילה, אחת החולשות שלי היא לקרוע באצבעות סטייק רטוב ממיצים ומשוייש ולנקות אותן אחר כך בלשון דביקה ומסופקת, אני מורעבת מכאב.
אני פושקת רגליים ומתיישבת עליו, מלטפת אותו עם הדגדגן שלי, מתכופפת כדי שהשדיים שלי ייתלו מול עיניו, שיבין את הרמז העצום המנופנף לנגד עיניו ויטפל בפטמות שלי עם הלשון שלו, בדיוק כמו שאני אוהבת, שיביא אותי לנקודת האל-חזור שממנה אני אתעופף באורגזמה משחררת.
אני מרעיבה את עצמי מהכאב המענג של טפיחת היד העצומה על הישבן, סליחה - התחת שלי, זו שמשאירה סימן של חמש אצבעות עבות ואדומות, זו שגורמת לי לחשב את קיצי לאחור וממש תוך כדי, לעופף בטבעת של עונג מהול בכאב, כשאני מנסה לבדוק מהי התחושה השולטת יותר ובעצם מבינה שהוא באכזריותו מפסיק את התעופה המלהטטת שלי רק כדי להפוך אותי באיבחה חדה ולחדור לפי הטבעת שלי, המכווץ, המאויים והלוהט, לגמור בשאגות של חתול ענק מיוחם ולהשאיר אותי בוערת וכמהה.
מורעבת.
אליו.
עדיין.