נונה מלהגת

בגיל 5 כבר הייתי מתפתלת על הכיסא בגן ואיפשהו בסביבות גיל 8 הייתי מדמיינת כל יום זוועות מיניות על ילדים מהכיתה ומשנה את כללי ההיררכיות. הכל היה מאוד נזיל ועוצמתי. רגע אחרי פיכחת, פוחדת מהראש שלי ומרגישה נתעבת ופסולה על שאני "כזאת". משוכנעת שאני שקופה ורואים עליי. ולמרות זאת הכי רציתי כילדה שכל משאלות ליבי יתגשמו כשאגדל ושתהיה בי כבר הבשלות.

עכשיו אני ניגשת גאה יותר לכל מגע מיני מסוג שהוא ועומדת מאחורי התענוגות המחרידים שלי. וגם אם אח"כ אני נגעלת מאיך שרציתי או התנהלתי בזה אני מרוצה שנתתי לעצמי. אני רוצה את זה תמיד לנגד עיניי מנחה לי את הדרך ומרווה לי את הנפש. אני בהחלט מרגישה את הילדה הקטנה שבי כל הזמן. מתוקה כזאת 

קיבלתי את החולצה הזאת. גברים אוהבים לתת חולצות, מרגישים מסמני טריטוריות. אבל זו? היא כל כך חמודה כשאין עליה פרטים! שאני ששה ללבוש אותה כמו דגל

אמש באתי לקבל זין. התגפפנו מצצתי יפה לדעתי ובאתי להיחדר אבל הפות שלי לא שיתפה פעולה כאב לי מסוג הכאב הלא נעים והזין נדחק החוצה. אולי לא הייתי רטובה מספיק אבל בכל מקרה, ממילא רציתי בתחת. כל מלמול רמיזה לבתחת נגמרת ברפרוף קל עליו או פליק. הבחור תכף נושק ל40 פעיל מינית תדיר ובחיים לא נכנס לתחת. זאת הצרה צרורה האמיתית.  

תמיד סיפורי התנ"ך חירמנו אותי בהחפצה ובעורמה. זה היה לי קשה כי זה כתבי קודש, וגם היום זה קשה, כי אף פעם זה לא נגמר בטוב. ופרשת השבוע וירא- לוט ובנותיו! 🥳🌟 כולם זוכרים לרעה את בנות לוט הפסיכותיות שגם שיכרו ואנסו וגם גנבו זרע לאבא. זה כבר ממש דאדי אישיוז במקרא, אל אלוהים! 

אבל מישהו זוכר לו את זה שאנשי סדום התדפקו על הדלת כי הוא אירח את המלאכים? ומה הוא הציע בתמורה? את בנותיו הבתולות והטובות. הא לו! 

היום פגשתי לסבית שמכירה בקניות. אישה מרשימה, בנויה לתלפיות. גוף של עוג מלך הבשן. עם ציצים כבדים והליכה של ממותה ודיבור של אחלה גבר. אח, היא כזאת גסה! וזאת לא פעם ראשונה שאני מתרגשת ממנה. יש לה אישיות כזאת כובשת.

פעם עמדתי לידה כשהיא צעקה על מישהו שהוא חוסם את התנועה ונמסתי מהפות. כזאת בהמה לוחמת צדק. רציתי שתעמיס אותי עם היד הגדולה שלה ותדחוף למושב האחורי. והיא חייכנית אליי ואני מתביישת. אולי מתישהו לא אתבייש שהיא תראה שאני רוצה, שאני אצליח להיישיר מבט. 

נכון, יש אנשים שמאבדים עבודה, אבל גם לי קשה כי איבדתי את מקור הזין שלי לתקופת הקורונה. מי ידבר על כל אובדות הזין? עד מתי ישיבנו ריקם? אין זין. אין לקנות בגדי חורף. אין לטייל בסתיו. אין לחייך את החיוך היפה שלי ואני הולכת ודועכת. מתכווצים לי הלב, הפות והנשמה. בשביל מה אני פה בעולם, בשביל שידכאו אותי? נולדתי להיות חופשייה ומוגנת יחד. יתומה הייתי ואין אב. 

כשהבנות שלו לא אצלו זה אומר שזה תורי. שיטה יעילה להפחתת הלא-רוצה-לישון זה להפוך את ההשכבה לנעימה. הטקס הזה מקבל משמעות אחרת וכפולה ובכלל מעורר אותי עד ש 😍💦✨ ואני עוצמת עמוקות בשלווה. מי אני לאחר מכן כשאני מחובקת ככה בזרועותיו, אני אישה? ילדה? תינוקת? ומי הוא, כשהוא נרדם עם שפתיים מרפרפות על שד, עם יד מנחמת על טוסיק מסכן. זמן טוב להירדם. 

אוה, מצד אחד אני שמחה על השיחרור בי והסנכרון בין הפנטזיות שלי לבין כמה אני מסוגלת לממש ולהגשים אותן ללא עכבות. מצד שני באסה, איך אני אמורה לגשת ככה לבושה, אשמה ותחושת קורבנות? אוף איתי.

יש לי חולצה בריח גוף וזיעה שלו. היא מרגישה כמו זכייה. אני מרחרחת אותה וכשזה לא מספיק אני מסניפה חזק חזק ומאוננת עליה. אני לא רוצה שהריח יתנדף ממנה לעולם. אני לא יודעת מה לעשות עם כל מה שמוחזק בי ככה. זה עושה לי להתייסר בקטע רע ולהתפתל בקטע טוב. רוצה להתפלש מתחת לשחי בלית ברירה ושוב להרגיש טפטופים מעליי כשהולמים בי מבפנים. 😡!!! זה קשה! אבל יש לי חולצה סמרטוט בריח מסריח טוב. ואני לא יודעת האם זה מרגיש לי כמו תבוסה או ניצחון...