לפני 3 שנים. 8 בספטמבר 2020 בשעה 17:03
אוה, מצד אחד אני שמחה על השיחרור בי והסנכרון בין הפנטזיות שלי לבין כמה אני מסוגלת לממש ולהגשים אותן ללא עכבות. מצד שני באסה, איך אני אמורה לגשת ככה לבושה, אשמה ותחושת קורבנות? אוף איתי.
נונה מלהגת
כל מה שעלול להיות ראוי לאיחסון
