בגיל 5 כבר הייתי מתפתלת על הכיסא בגן ואיפשהו בסביבות גיל 8 הייתי מדמיינת כל יום זוועות מיניות על ילדים מהכיתה ומשנה את כללי ההיררכיות. הכל היה מאוד נזיל ועוצמתי. רגע אחרי פיכחת, פוחדת מהראש שלי ומרגישה נתעבת ופסולה על שאני "כזאת". משוכנעת שאני שקופה ורואים עליי. ולמרות זאת הכי רציתי כילדה שכל משאלות ליבי יתגשמו כשאגדל ושתהיה בי כבר הבשלות.
עכשיו אני ניגשת גאה יותר לכל מגע מיני מסוג שהוא ועומדת מאחורי התענוגות המחרידים שלי. וגם אם אח"כ אני נגעלת מאיך שרציתי או התנהלתי בזה אני מרוצה שנתתי לעצמי. אני רוצה את זה תמיד לנגד עיניי מנחה לי את הדרך ומרווה לי את הנפש. אני בהחלט מרגישה את הילדה הקטנה שבי כל הזמן. מתוקה כזאת