שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

נונה מלהגת

כל מה שעלול להיות ראוי לאיחסון
לפני 4 שנים. 12 במרץ 2020 בשעה 12:53

אתמול גבר ישב בשולחן ואכל. אני הייתי על הפס. ראיתי אותו מסתכל עליי ולכן השפלתי מבט. אבל הרמתי לא רצוני כי חשבתי כל הזמן שבטח הוא עדיין מסתכל. הוא סימן לי עם האצבע לבוא. נגעלתי. אבל הרגליים שלי הלכו אליו. הייתי חמודה. הוא סיפר לי שהוא מסתכל עליי, שהבגדים מחמיאים לי, שהוא נהנה לצפות בתנועות שלי כמו טלוויזיה. חייכתי אבל הייתי עצובה ורציתי ללכת. הוא הוסיף ואמר שאני מלאת חן, ענווה, וצנועה, ושהכל מאותה משפחה. לקח את היד שלי והחזיק בה חזק. ואני הוספתי להרפות. 

דיגי​(אחרת) - מצטערת שחווית את זה.
לפני 4 שנים
Nunna - ❤
לפני 4 שנים
סטיית תקן - אני מקווה שירקת לו באוכל
לפני 4 שנים
subtal​(נשלט) - וואו, לאנשים יש אומץ, חוצפה, הכל מאותה משפחה.
(לפעמים גם אנחנו מעיזים בתקווה שישימו אלינו לב)
מה היית משנה, עושה אחרת?
לפני 4 שנים
קנטור​(שולט){חתולהלה} - חיבוק 😔
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י