לפני 6 שנים. 22 בנובמבר 2018 בשעה 17:31
היינו ביחד בערך שנה לפני שדברים התחילו להתדרדר, אנה היתה כמו בית שכל הזמן בוקעת ממנו מוזיקה, מקום חם, שמח, הומה ורועש. לא מקום לגור בו אבל מקום שתמיד אהבתי לבוא אליו ותמיד התקבלתי בחום. היא היתה מוקפת באנשים, כל הזמן בדרך לאנשהו או הרגע חזרה. אבל ידענו לייצר רגעים בשבילנו. דיברנו על הכל, כולל על גברים אחרים בחייה, כאלה שאהבה, כאלה ששברו לה את הלב.
לפעמים הייתי רק חבר טוב, לפעמים אבא שלה, לרוב מאהב נלהב. ראיתי אותה נפגעת, הזהרתי אותה מכל סכנה שזיהיתי כמו כלב חשדן, אבל אנה שלי לא ידעה להגיד לא לכלום, לא ידעה לשמור על עצמה. היא חייכה אליי והנהנה, היא הרגיעה אותי וחיבקה ואז הסתובבה וצעדה לתוך האש.
