"אני ידיד שלה, רק מלווה אותה." עניתי לקצין הביטחון בשדה התעופה. צרב לי להגיד את זה, ידעתי שזה נכון. תיחקרו אותנו ארוכות - תוקף אשרת השהיה שלה כבר פג לפני שבוע, הם לא אהבו את זה... כשתיחקרו אותה בנפרד ראיתי שהיא לחוצה, חייכתי אליה וסימנתי לה שהכל בסדר.
הם התעקשו ללוות אותה למטוס, היא ביקשה לעשן לפני הטיסה והם נתנו לנו להיכנס לתא המעשנים השקוף. עמדנו בתא הקטן והמסריח, הקב"ט חיכה בחוץ. אנה הייתה עסוקה עם הטלפון שלה, הסתכלתי עליה בשקט. אחרי כמה דקות היא הרימה את העיניים ואמרה לי "הוא לא יבוא". עד לרגע האחרון היא קיוותה שהאפס יגיע להפרד ממנה... אמרתי לה שאני מצטער בקול ריק. היא סיימה את הסיגריה, הקב"ט זירז אותנו. כשיצאנו הוא אמר לי "אתה נשאר כאן". הוא לקח צעד אחורה ונתן לנו רגע. "שתהיה לך טיסה טובה מתוקה שלי..." אמרתי לה "תודה, אשלח לך הודעה כשאנחת" אמרה, היא נתנה לי חיבוק קצר והסתובבה ללכת עם הקב"ט. הסתכלתי אחריהם לרגע.
במונית בדרך חזרה הרגשתי חלול, לא רציתי לחשוב על כלום, לא רציתי כלום...
