על שליטה

שלושת הימים שבילינו ביחד לפני הטיסה שלה היו נינוחים. כאילו איזה מקצב פנימי בנינו הסתדר וחזר לקדמותו. נראה שאנה הבינה ששיקול הדעת שלה פגום בצורה מהותית ושגמלה בליבה החלטה שלא משנה מה - היא תעשה מה שאגיד כמיטב יכולתה. בבקרים בילינו על החוף, משתזפים ושותים בירה, בצהריים היינו מסתגרים בחדר, נהנים מהימים האחרונים ביחד, ובערב מדברים על המרפסת או הולכים על הטיילת.

היא סיפרה לי ששלחה הודעה לבחור ששבר את ליבה, הודיעה לו שהיא עוזבת ושהיא רוצה להיפרד. היא ביקשה ממני רשות לראות אותו אם הוא יסכים לבוא. הסכמתי, הוא לא בא... במשך שלושה ימים חיכתה, שיראה לה שאכפת לו, שהיא לא מטומטמת, שהיא לא טעתה לחלוטין לגביו. כאב לי עליה וכאב לי גם עליי, אחרי כל מה שעברנו ביחד, הוא היה איתה בימים האחרונים, לא אני.