המסע שלי

אז היה פה פוסט לפני כמה ימים על מישהי שסיפרה שהיא רוצה לנסות לבכות בסשן, כמקום שלה לשחרר בסביבה בטוחה.
זה היה נשמע לי מאוד סקסי ומושך.

משהו בזה שהסאב שלי מרגישה מספיק בטוחה לשחרר את עצמה עד כדי בכי שלא מפסיק נשמע מאוד מחרמן.
זה נותן לי את ההרגשה של השליטה המוחלטת. אני לא יודע בדיוק למה זה נותן לי את ההרגשה הזו, אבל זה מרגיש ככה.

יש כמה סיבות שבגללן סאב תבכה, הברורה מבינהם זה מכאב.
כהיותי סדיסט לא קטן, זה אכן נשמע סקסי מאוד, אבל זה דווקא הסוג הפחות מחרמן מבחינתי.
בכי בגלל שהסאב צריכה יותר, ואני לא נותן מספיק, אם זה גמירה, או אפילו בנגיעות בגוף שלה, זה הסוג שנשמע לי יותר מחרמן.

מבחינתי, אם היא בוכה בגלל משהו שבכלל לא קשור למישור הפיזי, אלא בגלל מה שהיא מרגישה, זה השיא.
זה אומר שהיא הגעה למצב מנטאלי כל כך קשה, שהיא בכתה.
היא הייתה צריכה משהו כל כך חזק, וכשהיא לא קיבלה אותו מייד, היא הייתה חייבת לבכות.
לחשוב על הבכי באותו הרגע, ולדמיין את התגובה שלה כשבסוף אני כן אתן לה את אותו דבר, נשמע מדהים.

אז אני אוהב לעשות edging? כן, אבל גם כשעשיתי את זה, לא הפקתי כל כך הרבה סיפוק כמו שאני מדמיין כשהיא תבכה מזה.

דיברתי על זה עם היזיזה שלי אתמול, וגם לה זה היה נשמע מאוד מושך וסקסי, והסכמנו שננסה להגיע לשם.
התחלנו סשן, הבאתי אותה למצב של סאב ספייס, אבל להוציא ממנה בכי לא בעזרת כאב עוד לא הצלחתי.

כמובן שלדבר על זה לפני משנה את כל הדינמיקה ואולי גם מקשה להגיע למצב כזה. (או שאולי מקל?)
מבחינתי, תמיד צריך לדבר על דברים שרוצים לנסות לפני שמנסים אותם, בטח אם זה קשור למצב מנטאלי.

הדברים שאני הכי אוהב בעולם הבדס''מ תמיד קשורים לדברים מנטליים, אז זה ברור בעיני שזה כל כך מחרמן אותי.

אני מתרגש ומצפה לקראת הפעם שאצליח לגרום למישהי לבכות, וכמובן אעדכן כאן בהמשך המסע שלי.