ביאליק ...... על ארבע!

חיפשתי וחיפשתי בטוב ליבי, איזה ארגון חסד אני יכול להקים (משהו שעוד לא קיים), בכדי לסייע לחלכאי העם הנדכאים ומצאתי!!!!

אני פותח ארגון בשם "אוצרות הזהב", בארגון אנו נשאיל ללא תמורה, מצקות לכל הנהגים הישראלים, שיוכלו לחטט באף ברמזור בנוחות רבה יותר. מאז הבהלה לזהב בארצות הברית לא היו כל כך הרבה מחפשי אוצרות. (על המגרדים בתחת, נשקיע בפוסט נפרד)

מה נסגר אתכם אנשים? מה, יש לכם חסך, שכילדים לא אכלתם מספיק נזלת?? מה אתם בקטע של למחזר? ועוד איזו הנאה שפוכה על פרצופכם, כאילו מישהו דחף לכם שם מטושית צעירה... בעעעע

אז אני, אינני חוגג את יום האהבה, אמנם למען מלכתי ובן זוגה השקעתי היטב, אבל מבחינתי אין טעם ביום כזה, מאחר וכל יום הוא יום האהבה.

אהבה למלכה שלי המהממת , זאת שנותנת לי עוד סיבה טובה מאוד לקום בבוקר מאושרת, מלכה אלוהית שממלאת את רוב החוסרים שלי ודואגת לי כמו אם לבנה.

אהבה מטורפת לשבת על הרצפה למרגלותיה וללכת לאיבוד בעיניה התכולות הלועגות. 

אהבה לשרת, לרצות, להעניק, לפנק , לציית ולהיות הכלבה הכי פתאטית מושפלת ומיוחמת בעולם מול צחוקה המשפיל ועיניה הזוהרות.

אהבה למלכה שאני יכולה להוריד מולה את כל מגננותיי ולהיות כפי שאני בלי טיפת בושה. (אם כי היא מתההה על זה שאני מבויישת)

חוויתי באמת הרבה מלכות בחיי, אבל זכיתי, זכיתי בענק! יום אהבה שמח לי, היום ובכל יום!

מלכתי החליטה ובצדק שאין לי זין אלא כוס, כוס פתאטי שזקוק לזין. ואני, אני רק כלבה מיוחמת שמלכתה מחליטה לה על מה ואיך לחשוב.

אז היום כרצון מלכתי, אני חושבת ומשתפת על הלקוחות הגברים בעבודה, מסתכלת עליהם ומדמיינת כמו כלבה מטונפת.

אני רואה את הלקוח השרירי מגיע, אני מדמיינת אותו מפשיל מולי את מכנסיו ומוציא איבר גדול כמו שלי אין, אני יורדת על ארבע ומנשקת אותו, מכניסה אותו בהיסוס לפי ומתנפלת כמו כלבה מורעבת, אוכלת ויונקת לו את הזין כמו שמעולם לא עשו לו, שולקת לו את הביצים החמות ומעבירה לשון פתאטית עד חור הטוסיק. מרגישה את הפלחים שלו נטרקים על פרצופי העלוב. אני מלקקת בלי הפסקה כמו כלבה מושפלת נואשת ומחכה לרגע שהוא יכופף אותי על השולחן ויתן לטוסיק שלי להרגיש, עד כמה זונה מושתנת וחולת זין אני.

אז עברתי המון מלכות, שולטות מכל הסוגים, וכמו בכל דבר יש רצונות לשני הצדדים וכל מי שיאמר אחרת הוא שקרן.... שום דבר מהעבדות של עד לפני 150 שנה אינו כמו שהיום, העבד של היום קיים תחת המלכה בעיקר כי רצונו בכך ואחרי שולטות רבות אני חש כי הגעתי אל המנוחה והנחלה. כי הרצון העז שלי אל מלכתי הוא כנה ועמוק, וגם אם ישנם דברים החסרים לי, העוצמות שהיא מעניקה לי מחפים על כל דבר. בהתחלה הייתי מבולבל, הפגישה נדחתה שוב ושוב וחדלתי לרגע להאמין שתהיה , אבל הכול היה שווה לקראת הרגע שבו הייתי ברצפה למרגלות עיניה התכולות ומבטה המלגלג.
חוויתי הרבה בחיי, הרבה מכפי שאדם רגיל צריך לעבור, אני אדם שמראה ביטחון עצמי מופרז בחייו האישיים, אך זה רק מכסה על חוסר ביטחון עצום , חיים מלאי חרדות , תחושת לוזריות וייאוש עצמי. המלכה שלי ריינה, בעיקר גרמה לי למה שטרם חוויתי עם שולטות אחרות, לתחושת יציבות אמיתית, להרגשה של איכפתיות אמיתית משולבת בהשפלה והקטנה. לראשונה הרגשתי חפץ אבל עם בעלים שאיכפת לו מהחפץ שלו, אני יכול לשוחח איתה על כל דבר, לצחוק איתה, לשתף. היא תמיד קשובה אלי וממלאת את כל החוסרים שבי. יש בה שילוב מדהים של קשיחות ואנושית, מעריך שמרגע לרגע זה רק יגבר, ואולי אולי, נשמתי הפצועה יום אחד תתוקן לחלוטין. ההתמסרות הטוטאלית אליה גורמת לי לאושר וככל שאני מושפלת ונלעגת יותר תחתיה, מקומי הטבעי נעים ובטוח יותר. ושוב, מי שיגיד שאין לעבד רצונות אינו יודע מה הוא סח. לי יש רצון, רצון עז, להשתייך אליה לתמיד!

בואו נשים זאת על השולחן, נשים אין לכן את העוצמות הגבריות, בלבטא במשפט בודד את כל מה שנחוץ!

אישה בכלוב מכירה גבר: ערב טוב, איך קוראים לך ? מה גם אתה למדת בבין תחומי? איזה קטע, בטח גם אתה שנאת את המרצה קאופמן, צחוק הגורל... ומה אמא שלך עושה ביומיום?... ואחרי שבוע יש סיכוי לדייט ראשון, רק בכדי לשמוע על כל הצרות שהיו לה עם האקסים , מסעדת שף, מסעדת גורמה, סיבוב גורס ארנק בקניון ואולי אולי אולי.. אחרי חודשיים יש מצב לסקס מהיר.

גבר בכלוב מכיר אישה: "היי, כרמניט?"

(בתוספת תמונה של הזין המדובלל והמדולדל שנראה כמו פטריה קמלה, בינות ליערות העד של האמזונס)...

הרי זה שקוף שאחרי פניה כזאת, היא מיד כותבת:  "כןןןןןן, מתה מכרמנוט, מביאה קונדומים ובאה".

בקיצור... תלמדו מגברים איך פונים בצורה תכליתית.

אז היום עבר עלי יום מאושר, ציפיה דרוכה לקראת סשן מענג ומאלף, ציפיה אל הלא נודע, מלבד הידיעה שאזכה במבטי המושפל לטבוע בעיניה התכולות של מלכתי המהפנטת.
זכיתי לאסוף אותה מביתה, אל החדר האדום...
סימון קצר מידה האלוהית ונשארתי בחוטיני ורוד בלבד, חוטיני שבקושי מסתיר את הכוס הקטנטן והפתאטי שלי, מהר מאוד ליקקתי על ארבע את סולייתה, מבריק ויונק כל פיסת לכלוך מנעליה. לאחר מכן הושכבתי על הסד ומהר מהר הבנתי למה החדר האדום זכה לכינוי הנ"ל. על כל הצלפה בטוסיק, צעקתי שאני רכושה הבלעדי של מלכתי הקדושה. כולי מיוחמת פתאטית ועלובה קיבלתי אישור כמו כלבה קטנה לזיין את כרית המיטה, אך כנראה שגם בלזיין כרית מיטה אני לא משהו ולא הצלחתי. מבטי המיוחם העלוב הביט אליה אל על כשהתחננתי בקול נואש לשחק בדגדגן שלי. כשקיבלתי אישור לזה ברוב חסדה, זה היה עם אצבע שלי עמוק בטוסיק כשהיא צוחקת על עליבותי וכשאני צועקת כמה פתאטית אני בזמן שאני גומרת על הרצפה ומלקקת מיד לאחר מכן.

מלכתי אישרה לי להתקלח ונתנה לי להניח את ראשי על ברכיה היפות, ליטפה את ראשי והרגשתי הכי שמורה , אהובה ומוגנת בעולם. עיסיתי את כפות רגליה האצילות של אלילתי צולמתי בכל פוזה אפשרית ולקינוח הראיתי למלכתי בהוראתה, איזה מוכשרת אני שמשתינה על עצמי ומנקה הכול.

לכל הערסים, תושבי באר שבע ד', הטרולים מקללי המקלדת וכו'..

אנא, הבה נדבר בשפה נאותה!

אם חשקה נפשכם לומר לאי מי "שאמא'שך הזונההה תמות", אמרו נא "תמות אמך המשתגלת" 

אם רצונכם לומר "תמצוץץץ לי יא מלשין", אמרו נא "במטותא מהטוטה שלך, שמא תאבה לאחוז מכחולי בינות לשפתותיך?"

אם תאוותכם לומר "פתח'לך תתחת יא בן שרמוטה", אמרו נא "פשקו נא עכוזכם, למען אבוא בקרבכם בני הנותנת חסדיה לזרים".

ובקצרה- דברו עברית צחה, נקיה וזכה, הבנתם יא בני.....?

לכבוד צום תשעה באב השבוע...

ערבים חמודים, החומדים את ארצנו, סקירה היסטורית קצרצרה....

ביום תשעה באב נחרבו שני בתי המקדש היהודיים שלנו בעיר הבירה ירושלים, הראשון והשני, האחד לפני 2448 שנים והשני לפני 1952 שנים, מוחמד החמוד, ממציא האיסלאם חי לפני 1400 שנים!

וכעת לצום תשעה באב עצמו.... דבר כה יפה שהעם במכלול הציבור, גם אנשים מסורתיים וחלק מן החילונים צמים ביום הזה על בית תפילתם שאבד. באף אומה לא תמצאו אנשים המבכים לאחר 2000 שנים, שנה אחר שנה את מסורתם.

אז בקצרצרה... הקיסר אדריאנוס שלח את בנו המצביא טיטוס בשנת ה70, להחריב את ירושלים ואנשיה באלימות זוועתית ואת בית המקדש, למחוק את האומה היהודית, לנפץ ראשי ילדים רכים על מרצפות העיר ולבנות תחתיה את עיר העתיד איליה קפיטולינה, משימתו צלחה חלקית.... למה חלקית?

כי מטיטוס נשאר רק שער מול הקולוסיאום ברומא שנבנה לכבודו בשנת 80 לספירה בידי אחיו דומיניאטוס, שנתיים קודם פטירת טיטוס ואנחנו לעומת זאת עם קטן, ששורד בגאווה גדולה כבר אלפי שנים כל מיני טיטוסים קטנים , שניסו שנים רבות לכלותינו ואת כל אלו שעוד לא למדו לצד מי ניצבת ההיסטוריה וממשיכים לנסות להשמיד אותנו.

(בתמונה: תצלום של שער טיטוס ברומא עם תבליט עבדים יהודיים הנושאים את מנורת המקדש כחלק משלל הביזה לרומא.)

מתנצל בפני כל אלו שרוחם מרירה על שהעזתי לדבר כאן על דברים שאינם זינכוסציציםטוסיק וכדו'.

כלבה כמוני היא רכוש של מלכתה, אין לי כלום משל עצמי ובטיפשותי הרבה אתמול עשיתי טעות... נרדמתי ללא לאחל למלכתי המושלמת לילה טוב ובלי דיווח מפורט איך עבר עלי היום.

המלכה אמורה לדעת בדיוק איך הרכוש שלה מרגיש/מתנהל/מציית/מבצע...

מתנצלת ומבטיחה שלא יקרה שנית.

אז ביום חמישי הוא הגיע עם פורש נוצצת.... ראה את המבטים שלי ואמר לי: תדע לך, אם תעבוד קשה, תקרע את התחת 18 שעות ביממה, תשקיע את עצמך בעבודה עד אפיסת כוחות, בעוד שנה...... אני אוכל לקנות עוד אחת!