אז היום עבר עלי יום מאושר, ציפיה דרוכה לקראת סשן מענג ומאלף, ציפיה אל הלא נודע, מלבד הידיעה שאזכה במבטי המושפל לטבוע בעיניה התכולות של מלכתי המהפנטת.
זכיתי לאסוף אותה מביתה, אל החדר האדום...
סימון קצר מידה האלוהית ונשארתי בחוטיני ורוד בלבד, חוטיני שבקושי מסתיר את הכוס הקטנטן והפתאטי שלי, מהר מאוד ליקקתי על ארבע את סולייתה, מבריק ויונק כל פיסת לכלוך מנעליה. לאחר מכן הושכבתי על הסד ומהר מהר הבנתי למה החדר האדום זכה לכינוי הנ"ל. על כל הצלפה בטוסיק, צעקתי שאני רכושה הבלעדי של מלכתי הקדושה. כולי מיוחמת פתאטית ועלובה קיבלתי אישור כמו כלבה קטנה לזיין את כרית המיטה, אך כנראה שגם בלזיין כרית מיטה אני לא משהו ולא הצלחתי. מבטי המיוחם העלוב הביט אליה אל על כשהתחננתי בקול נואש לשחק בדגדגן שלי. כשקיבלתי אישור לזה ברוב חסדה, זה היה עם אצבע שלי עמוק בטוסיק כשהיא צוחקת על עליבותי וכשאני צועקת כמה פתאטית אני בזמן שאני גומרת על הרצפה ומלקקת מיד לאחר מכן.
מלכתי אישרה לי להתקלח ונתנה לי להניח את ראשי על ברכיה היפות, ליטפה את ראשי והרגשתי הכי שמורה , אהובה ומוגנת בעולם. עיסיתי את כפות רגליה האצילות של אלילתי צולמתי בכל פוזה אפשרית ולקינוח הראיתי למלכתי בהוראתה, איזה מוכשרת אני שמשתינה על עצמי ומנקה הכול.