אנחנו יודעים שכבר חפרנו לכם בעבר על השיעור (והמצגת שהיתה לפני) שהעבירו Witch Salt ו- Emily Sundae, לפני כמה שבועות של Thrice Upon a Torture, אבל באמת שזה היה מוצלח מאוד.
אחד מהדברים שנאמרו שם הוא שכשמדברים על מקורות השיבארי והקינבקו מדברים בעיקר על הוג'וג'וטסו, אבל מדברים הרבה פחות על ילדון פוחז בסוף המאה ה- 19, שהלך לתיאטרון קבוקי, וראה שם דברים שיגרמו לזה ששנים אחר כך יקראו לו אבי הקינבקו המודרני, ושההשפעה שלו על איך שיבארי וקינבקו נראים היום ואיך אנחנו חושבים על התחום היא גדולה לאין שיעור על זאת של הוג'וג'וטסו.
איטו סאיו, 1956. תמונה מתוך וויקיפדיה.
לאדון המדובר קראו איטו סאיו (Ito Seiu), והסיפור שלו הוא סיפור מרתק, אבל כזה שלא ממש תמצאו בפירוט בוויקיפדיה. ואולי יום אחד נשכנע את Witch Salt להעביר לנו הרצאה שלמה עליו, אבל לבינתיים רק נספר שלאורך השנים, הוא השתמש במודליות שלו (המפורסמת בהן היא Kise Sahara, איתה הוא גם התחתן) כדי לשחזר סצינות עינויים ולצלם ולצייר אותן. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר כשאנחנו מדברים על היופי שבסבל היא איך הוא קשר את אישתו, זרק אותה עירומה בשלג ונתן לזמן לעשות את שלו, עד שהוא ראה את מה שהוא רצה לראות.
אז נכון, יחסית לתמונות שיבארי/קינבקו מודרניות, זה נראה אולי לא-כל-כך קיצוני, אבל הוא זה שיצר את הז'אנר, וההשפעה שלו מהדהדת עד היום (ובעתיד לבוא). גם היום, כשיורד שלג, המוני קושרים קמים מוקדם ונוסעים לעשות קשירות ותמונות בשלג. מעניין כמה מהם מכירים את המקור... 😁
