לפני 4 שנים. 30 במאי 2020 בשעה 10:23
שלא כהרגלי יושב בשמש הקופחת,
שמש מכה על דיונות החול, הכל כך עוצמתי.
מלטף צאוורה ובודק קולרה,
כיסוי עיניים מעטר את ראשה,
ביד השניה קיין בהיר,
עולה ויורד על גופה הצעיר,
נפש ילדה בעולם אדונה,
מוגנת, שקטה, שלווה עוטפת אותה.
לפתע עולה מחשבה בנפשי ,
והשיר הזה עולה במחשבתי.