בטריטוריה שלי

בוקר מוקדם, מיטה לבנה,

מניח ראשי על כרית עמוקה,

נכנסת בשקט, מניחה את גופה,

מביט בעיניה , נושק למצחה.

נושמת קלות, לא תכננה,

ידיה נקשרות לצידי המיטה,

פותח את פיה , מנשק - חונק נשמתה,

קשה לה לנשום, מניעה את גופה.

מביט בעיניה, מחזיק עוד נשימתה,

יד על גרונה, יד קורעת תחתונה,

מותח חבליי ואת ידה הארוכה,

נעולה - עטופה אצלי במיטה.

נושך פיטמותיה, לופת את פניה,

תחתוניה הקרועים נקשרים על עיניה,

קושר את רגליה למיטה לבנה,

והיא מקובעת , בובה שייכת אלי קטנה.

ידי מטיילות על גופה העירום הקשור,

נושמת, נחנקת, כאב ועונג בריקוד,

ונכנס אל נשמתה בין רגלים ארוכות,

חונק, מלטף ברוך - בחוזקה דקות ארוכות.

ומיטה לבנה מלאה בגמירות,

מותשת , מניחה לגופה לרעוד,

מביט בפרצופה מכוסה בזיעה,

מלקק , מרטיב, מסמן ועוטף את נשמתה.

פותח חבליי ולוחש באוזנה-

״ לא לזוז, לא נוע - בובה שלי קטנה!״

וממשיך לאחוז ולשלוט בנשמתה,

עטופה בין ידיי ילדה קטנטנה.

לא זזה שוכבת על בטנה,

מלטף עכוזה בחוזקה ראויה,

וחודר על עורה החמים האדום,

וחוזרת גומרת, מחוצה תחת אדון.

ונכנס ויוצא , הופך אותה שוב על גבה,

ונכנס ויוצא שוכבת מותשת סחוטה,

מסמן את רגליה, ביטנה, צווארה,

שקטה , מוגנת , שלווה - במיטה לבנה.