נוסעים לביתה, שתהיה רגועה עם המצב המתוח,
נכנסים , עיניה הכחולות כמו ים כה רגוע,
לא מבינה מי אני, מה מסתתר בתוכי,
מלטפת, נוגעת, ואני חושב מה עושים עם החיה שבי…
… ואז היא יוצאת… לופת את גרונה,
מבט מופתע מלא תדהמה,
ההבדל בין שיח למעשים … פתאום מבינה.
גופייה נתלשת מגופה הצנום קשורה על ידיה,
תחתוניה נתלשים ומכסים את עיניה,
יד אחת תופסת את ידיה הקשורות,
יד שניה עוברת על בטן שטוחה אל מול פטמות זקורות,
הופך אותה על ביטנה … ידי ״ מלטפת״ עכוזה,
תחת אדום, מרים את גופה,
ונכנס אל תוכה , היא ככ רטובה,
קשורה וקטנה תחת צל של חיה,
חולפות הדקות , לוחשת … מבקשת …
… תגמור בתוכי…
לוחש חזרה.. ״ רק התחלתי חפץ שלי״…
וחולפות עוד דקות ״ כואב לי הפות״…
הופך אותה על גבה,
מביט בין רגליה… שפתייה ככ נפוחות ,
ונכנס ויוצא, מאט את קצבי,
גומרת שוב , ״מותשת״ לוחשת באוזני,
ולופת את גרונה, גומר בתוכה,
רועדת רועדת רועדת כולה.
אנחת רווחה … לוחש לאוזנה:
״הייתי עדין , נתקדם בסשן הבא״,
את חיוכה הקטן לא מסתירה,
מצמיד אותה לגופי, עדיין קשורה.