בטריטוריה שלי

‏ ‏משוחחים, נשענת על הספה,

‏מביט בנשמתה, ‏מסביר לה שהיא לא בשלה,

‏מתעקשת, ‏כועסת … ‏הנה יוצאת ממנה הילדה…

‏מניח את ראשה על ‏כתפי, ‏נושק למצחה.

‏מציע כוס קפה, ‏מרגיש וחי את כאבה,

מביט בצלקות שבי ומבין את הילדה:

מניח ראשה על רגליי, מלטף את שיערה,

״מה לימדתי אותך קטנה - שמים הכל על השולחן … זה עדיף מהסתרה …״ … כך לוחש באוזנה.

מלווה אותה לרכב, קשה לה… לילדה,

״ שמרי על עצמך מנשמות לא ישרות קטנטנה,

ותמיד כאן עבורך …״ .. נושק ללחיה ואוחז בידה.

בקול חנוק ספוג דמעה עכשיו תורה ללחוש אליי :

״ זה כואב , מרגישה כמו הסשן הכי גרוע בחיי״

מתמתחת ונושקת על שפתיי , 

ולוחשת באוזני ״ תודה על המסע ״.

וממש לפני סיום מנגבת את דמעותי .

תודה לך ילדה ❤️