בטריטוריה שלי

נוסע על הכביש המהיר, חושך מסביב,

פותח חלונות, מפליג במחשבות,

צליל הפלאפון קוטע לי אותן,

מבקשת שוב, עוד מפגש אחד קטן,

חייבת מעט שקט נקי מכאן.

מאשר לה להגיע , איתי בדירה,

מרגיש נשימתה שחזרה לעצמה,

שולח לה רשימה - מה עליה להביא : 

שמלה, מגף, חולצה חונקת וצמודה, צוואר מעוטר בקולר אמיתי.

דפיקה בדלת, ״פתוח״ עונה לה,

נכנסת לביתי החשוך, עומד לצידיה,

לא מספיקה לנשום … כף ידי על לחיה מהממת אותה,

יד שניה על צווארה .. והיא נזרקת על הספה, 

תחתוניי מהבוקר נדחפים אל תוך פיה,

חבל קושר את ידיה - רגליה,

קולר ורצועה מחוברים לצווארה,

מספריים מנתקות את בגדיה מעליה,

ידיה נקשרות מעלה לכיוון התקרה וגופה מתוח ,

עומדת על קצות אצבעותיה , מביטה בעיניי,

נושמת .. נותנת נשמתה בידיי.

״ נצייר ביחד״.. והיא הופכת לבד הקנבס שלי,

מצייר על בטנה ולופת עכוזה, מסובב ונכנס לתוכה.

מכחול עובר לצוואר ויד שניה מושכת פיטמה,

ונכנס ויוצא… והיא… הרצפה רטובה…

וחוסם את אפה ופיה חסום מאויר,

מתפתלת, גונחת, זוקפת את גופה הצנום הבהיר,

ויוצא ומצייר על פרצופה העדין,

וסופרים עד 20 ועכוזה מאדים,

ופותח את פיה וחונק אותה עם לשוני,

וכותב בצבע על גופה: ילדה זונה קטנה שלי.

משחרר חבלים ומשכיב אותה על רצפה,

מחבקת רגלי כה חזק , מדביקה את עצמה,

מלטף את ראשה ונותן לה לנשום אותי,

וחוזרים לכפייה וכאב - סופגת את נשמתי,

ונכנס לתוכה ומצייר עם מכחול על פרצופה,

ושנינו צבועים בצבעים עזים - דבוקים אחד לשניה,

ועולה על שדיה, מסמן את גופה,

מביט ביצירה - הילדה שלווה ושקטה.

נושק על מצחה ומחבק אותה בחוזקה,

השלווה שבנפשה מקרינה שקט לחיה.