לפני 4 שנים. 16 באפריל 2020 בשעה 16:36
נוגע לא נוגע בנשמת חייתי,
מביט אל רחוב, שקט בסביבתי,
נשימה, נהמה, מרייר נשמתי,
לובש גופייה ויוצא לדרכי.
אז יוצא מהבית וטס על הכבישים,
רואה פרדס של טבע ו2 עכבישים,
עוצר לצד הדרך , נוגע בירוק,
נושם אויר של טבע קריר כה מתוק.
הצריף עומד מולי, מובלת וקשורה,
עינייך מכוסות ובי את כלואה,
ומצליף בגבך ומריח גופך,
בגדים נתלשים וגניחה מנפשך.
ו2 נשמות מתאחדות לאחת,
ונעות, מתפרקות, צועקות - אני ואת.