לפני שנתיים. 18 בנובמבר 2022 בשעה 14:48
עמוק בלילה, אני מצוטטת לעצי התמר שעל אי התנועה.
אצבעות הסנסנים מרפות אחיזתן ושומטות תמרים אל הכביש,
אל מכלול האיברים הממונעים של תנועת הבוקר.
דממת פגיעת הפרי באספלט פועלת עליי כמו תרופת הרגעה, שמעולם לא לקחתי.
וברגעים אלו
מה שאינו דורש באור
ממשיך להתקיים.
