מחר אני מתייצבת בתוך כף הקלע.
ההחלטות של מחר יקבעו אם אהיה בגן עדן או סמיי גיהנום.
רק שגן העדן, לא תקף במשוואה הריבועית, מהמעלה השלישית משוואה עם נעלם אחד ולצערי, הנעלם זאת אני.
כל החלטה שתילקח תוביל לאיזה סוג של גיהנום פרטי שיצרת לך ולי.
עינוי מנטלי במיטבו בניצוחו המדהים והמרהיב של זובין...
גלגל כאב, גלגל המזל... תודה, תודה לך גלגל המזל. מעניין במה אזכה?
כף הקלע היא כמו תחנות פיס עם הכרטיס המנצח מודבק על הקופה.
"פה זכו ב-30 א'..." אני זכיתי בז' אמות.
והוא הולך לקבל תרי זוזי בפאקינג חזקה.
יפסוק בית המשפט aka כף הקלע.
הפוסט לא נועד להיות מדכא. מלקה עצמי (וגם המקועקע. כן עדין מרגישה...)
הוא נועד להיות לשרת צורך אסקפיסטי. פוסט ארס פואטי.
כמו סשן כזה שמרוב מלקות מרגישים את התעלות הרוח הנפש. מרחפים בין העננים.
טרנס שמעלה אותך לכוכבים
לפני שהשמים נופלים...
