שההוא יצא מהבית הרגשתי התעלות נפש.
לפתע נחשפה בפני ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות... ארץ הפלאות.
ארץ עוץ... בלי שביל האבנים הצהובות.. אבל עם מגפיים שחורים. שלקחו אותי לסדום ועמורה,
כי אין מקום כמו הבית.
טרם חזרתי לבית הבדסמי. היה לי וניל מיוחד במינו שעוד לא לבלב. חתיכון בן 26 שנראה כמו חשפן מסיבות.
בואו נודה על האמת ונהיה נדושים כמו עקרות בית נואשות... כן, הכרתי אותו בקאנטרי. לצערי הוא לא היה מנקה הבריכות (בריכות לא בריכה, מותר לחלום) שלי.
להגנתי אטען כי לא באמת חשבתי- נדרשתי להשתחרר מבתוליי הנישואין.
ואין דבר טוב מזה...
אז היו שישה שבועות של שכרון חושים...אושר ועושר בחוצות.
אינטנסיביות מטורפת של חגי תשרי.
הרגשה של משהו חדש , דגדוג רגשי. תשוקה אמיתית שנשכחה ממני אז...
אפילו אינטימית היתה שם וגם זוגיות קצרה. אך נידון לכישלון.
היום ראיתי אותו, שב לעונת הקיץ , לסנוור את עיניי המתרחצות... עדת המעריצות.
חתיכון חביב הקהל.
חייך אלי את החיוך היפה שלו... הוריד את חולצתו ושיחק אותה משמר המפרץ בפאקינג קאנטרי...
ולאחר מכן, שלח הודעה שהוא התגעגע שהוא רוצה לחזור.
אווו חתיכון תמים שלי כמה עבר מאז.
כמה הכרתי כמה ידעתי...
אבל אתה יודע ואני יודעת שבחפץ חשוד אסור לגעת... מותר להסתכל. אולי אתה צעיר מידיי מכדי לזכור
כבר התפוצץ לנו בעבר...
בוא נשאיר זאת כך. אני ואתה במקום אחר.
לנצח תהיה...
זכרון מתוק מדבש של חגי תשרי.
האחד שהשיב אותי לחיים
