בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Hasta que salga el sol

מחשבות שהעזתי לחשוב בקול
לפני שנתיים. 6 באוגוסט 2022 בשעה 3:56

אישה שחורה הגיעה לכיווני ואמרה שאנשים לבנים לא יכולים להשתמש במילה ניגר

הסכמתי איתה, כיהודיה שתזרום על בדיחות שואה מבני מינה אבל לא ממש מבני שום מין אחר, הבנתי אותה

היא, לא הסכימה איתי. 

מסתבר שלעניות דעתה, לבנים לא יכולים להשתמש במילה הזו ויהי מה. שחורים-ובמיוחד היא כי אמא שלה יהודיה - יכולים להשתמש במילים שהיא עצמה "אין לה את הזכות" 

לא הסכמתי איתה, והיא לא ממש נתנה לי לבסס דעה. 

 

המלך דוד הביא ילדים עם מלכת שבא, היו ילדים שחורים ויהודונים שהאמינו בתודה יותר מכל בני המשפחה שלי יחד - אז אסור לי לספר ולהזדהות עם בדיחות יהודים? או שמותר לי כי אני יהודיה?

 

אולי, במקום לחיות במרחב שבו "לי מותר ולך אסור" או "מותר לך, אבל לי לא כי לא בחרתי להיות לבנה" פשוט נחייה? 

אולי במקום להיפגע מיהודון או ניגר או אשכזייה, פשוט נחייה?

מי שיטען שהומואים אינם אנשים, פחות לצידי. מי שיטען שניגרז הם שונים - מקומי לא איתי. מי שיטען איזו טענה לגזע מסוים ממקור גזעי - אינו שייך לעולמי.

ומי שיחליט עבורי שאין לי זכות להשתמש במילה מסוימת ככה כי הוא יכול ואני לא - יכול לחפש את הדלת האחורית לחיי ולהיכנס לי לתחת.

 

I'm not here to insult, I'm not here to make you feel uncomfortable. I'm here to live, and you are not the one who'll gonna change my thoughts, feelings or actions in life.

לא מתאים? הדלת שם.

 

אם את לא מסוגלת לשמוע את המילה הזו - בכל קונטקס, אני ממש לא מדברת על קונטקס מעליב - אל תדברי עליה.

 

לפני שנתיים. 3 באוגוסט 2022 בשעה 18:27

קעקוע גדול זה קצת כמו לילה מלא מלא מלא באלכוהול. 

כשאתה מתחיל את הערב, הכל טוב יפה ומלא בחלומות - ממש כמו תכנון סקיצה ועבודה עם מקעקע. 

איפה שהוא באמצע הערב אתה ממש על הגל, נהנה ומבסוט, שותה ושותה בהנאה כי כבר איבדת את הטעם המגעיל הראשוני וואלה כיף - ממש כמו להגיע לתור המיוחל, להתחיל עם ניסיונות על הגוף ומיקום ויאללה ראבוטה. 

ואז בבוקר.. אחרי שהמניאק עוד לא נולד לעצור את השעון, אתה מתעורר עם האנגאובר ורק המחשבה על עוד צ'ייסר, עוד בירה ובא לך למות-אוח הכאב.. חוסר יכולת להשתמש באותו איבר מכוסה בקעקוע החדש, חוסר יכולת לישון על הצד הזה ובאופן כללי מחשבה די דומה שבחיים לא אעשה את ה לעצמי שוב

 

ואז עוברים יומיים ושוב אתה מוצא את עצמך שותה בירה 😉

 

אחרי כ8 שנים הוספתי עוד שני בייביז וחלום חדש וקטנטן - כשיש מצב שאתעורר מהאנגובר בכל פעם מחדש עד שיתגשם 😅

 

לפני שנתיים. 30 ביוני 2022 בשעה 21:11

אל תחצו את הגבולות שלי. לעולם.

 

חברים יכולים להיות one pain in the ass

 

לפני שנתיים. 24 ביוני 2022 בשעה 13:22

הדיון הפנימי של סאב מול דום..

פעם יכולתי לשחרר יותר. אולי כי זה היה "המגרש הביתי" שלי, אולי כי עוד לא חוויתי את את כל אותן אסופת חוויות שגרמו לי לבנות חומות כ"כ גבוהות שאפילו אני כבר לא מוצאת דרך לפרק הכל מבלי להתרסק..

אני מותשת מהכרויות חדשות, אני מותשת מלתהות האם רמזו לי או לא. התחושה התמידית היא שאני לא רוצה להיות לבד אבל גם ממש ממש לא בא לי להתגמש לאף אחד, ואיך אפשר להתמסר למישהו מבלי להתגמש? אי אפשר.

 

ובנימה אופטימית, יום יבוא ואצליח להקים את המשפחה הלא קונבנציונלית שלי. אני לא יודעת כמה לא קונבנציונלית היא תהיה, אבל היא תהיה שלי ❤️

 

תאהבו את עצמכם ❤️

 

לפני שנתיים. 14 באפריל 2022 בשעה 16:58

מתרגשת.

עם כל מיני שינוים שמשום מה תמיד תמיד קורים, אי וודאות קבועה שמקיפה כבר תקופה את חיי ומאירה את דרכי בדרך הזויה שכזו.

פעם ראשונה (אולי לא?) שאין לי תשובות ואני לא חוששת להגיד את זה. פעם אמיתית שאני מרגישה מבפנים שהגיע הזמן לשינוי כל שהוא ואני בשלה להתחיל את זה.

 

אני מרגישה שקיבלתי מפה כשאין לי מושג קלוש איך לקרוא אותה, וגם אין כ"כ מדריך עבורה. והפעם, הפעם אני מוכנה לאתגר ומצפה בקוצר רוח לבוקר שאקרא את המפה הזו כמו ספר קומיקס.

 

אני בכלל התרגשתי בגלל משהו אחר.. או שמה משהו אחר נתן דרור להתרגשות במלואה? 

 

תחלקו אהבה, מכפת לכם? זה בחינם ❤️

לפני שנתיים. 6 באפריל 2022 בשעה 15:47

תהיות בקול רם לבלוג שלא כתבתי בו כבר זמן מה..

 

יכול להיות מצב שבו יש מצב רוח שלילי בלי סיבה נראית לעין? 

ז"א, אם אני חושבת לעומק, היה משהו שביאס אותי אבל לא ברמה כזו שלא עוברת בשינה טובה או אחרי יום עבודה..

יכול להיות מצב כזה?

 

Take a deep breath and keep holding on honey 

לפני שנתיים. 11 במרץ 2022 בשעה 15:27

Thank you Aaron Thompson, you just gave me the ride of my life 😈

לפני שנתיים. 31 בינואר 2022 בשעה 20:32

הזמן עובר מהר כשנהנים.. אולי גם כשלא? מה זה בעצם אומר הנאה? לא ברמה המילונית אלא ברמה האישית. מה מהנה בעיניי?

לאחרונה מדגדג לי מאוד בחוש השינוי שלי - באופן מוזר, אני לא נשארת יותר מידי במקום אחד. עד הדירה הנוכחית חייבת בכל מקום שנה עגולה וחוזה חדש באזור אחר לגמרי בארץ.

אבל עכשיו אני לא בארץ, אני לא יכולה פשוט לקחת את האוטו של אחד ההורים ולהעמיס את הבלאגן שלי לאזור אחר.

אז עד שהחוזה כאן יסתיים, נעביר את הזמן בעבודה ומשחקי מחשב ונמשיך לחלום על שינויים.

 

למען הסר ספק, יש לי כמה כיוונים שמעניינים אותי והמחשבה שלי כרגע היא כל הלהעביר את הזמן בטוב ובהנאה. 

ומה עם בדסמ? כרגע.. אני לא בעסק. זה חסר לי, אבל לא מספיק בשביל להתעסק בזה - לפחות לא באופן שאני מצליחה למצוא או להקדיש לו. 

תהיתי כמה פעמים האם לכתוב כאן.. האם יש לי מה להגיד לבלוג שלי.. ברוב הגדול של המקרים נרדמתי או שנסחפתי עם הרגע.. זה כמו עוד כמה דברים שלא ממש קורים לאחרונה למרות הרצון.. 

 

פיס, לאב וחלומות טובים ❤️

 

לפני שנתיים. 24 בדצמבר 2021 בשעה 19:44

You cannot or will not? 

מה תבחרי טושי? 

לפני שנתיים. 16 בדצמבר 2021 בשעה 17:56

עוד 36 שעות. רק 36 שעות. כולה 36 שעות.

 

ביקור כה גדוש וארוך.. וואלה, לא רוצה לחזור לארץ - אין לי מה לחפש פה. אני גם לא רוצה לנסות, בשביל מה לנסות??

הרי לא נאכל משהו שאנחנו יודעים שלא בטעם שלנו. הרי לא נקפוץ ונשתולל ממוזיקה שלא מרעידה לנו את הנשמה. הרי לא נשאר בזוגיות שלא עושה לנו טוב (לפחות ככה אני מקווה)

אז למה אני צריכה לחזור לארץ? למה אני צריכה לשכנע את ההורים שלי לשפץ חלק בבית ליחידת דיור? למה אני צריכה לנסות ראיונות עבודה כשבוודאות - אני לא רוצה לחזור לסביבת העבודה הישראלית? 

 

למה לכולם כ"כ קשה עם ההחלטה שלי חוץ ממני? הרי זה החיים שליייי

 

36 שעות טושי.. 36 שעות. 

 

תאהבו את עצמכם ❤️