סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Hasta que salga el sol

מחשבות שהעזתי לחשוב בקול
לפני שנה. 21 בפברואר 2023 בשעה 10:04

לפני כשבוע כתבתי את הפוסט הזה ולא פרסמתי.. הייתה לי תחושה אבל קיוויתי לעוד קצת.. 

 

זוהי דרך החיים טושי.

זוהי דרך החיים טושי. 

זוהי דרך החיים טושי.

זוהי דרך החיים טושי.

 

החיים זו מחלה סופנית טושי, אין אחד שהצליח לשרוד אותם ולא למות בסוף. 

 

אני יודעת את זה.. אבל יש לדעת, ויש לדעת.

 

רק.. בבקשה.. רק עוד קצת ימים לא להיזכר במה שכבר ידעתי בעבר.

 

תודה לך על הכל. על הסיפורים המרתקים, הרצון ללמוד להתפתח עדיין נשארים נאמנים לעצמך, היכולת להמשיך להילחם גם ברגעי משבר ואחריהם והזכות להיות נצר למשפחתך.  

לפני שנה. 5 בפברואר 2023 בשעה 15:48

אנשים שואלים אותי איך עולם השליטה באזורי? והאם יש Bdsm נחשק כאן? התשובה שלי מצויה בפרופיל, אני לא כ"כ מתעסקת פה עם עולם השליטה. אך זה לא לגמרי מדויק..

 

כשהגעתי לכאן בדיוק נפרדתי משולט שליווה אותי בין היתר בפרידה מה ונילי, פרידה שהסתיימה שנה או שנתיים אח"כ בתוך תוכי.

עם ונילים אני כמעט תמיד שולטת. אמנם לא באכזריות ואגרסיביות, עם טקסים וסימנים (טוב נו סימנים היו) אבל דברים קרו בזמן שלי ובקצב שלי. משומה, תמיד שייכתי את הדומיננטיות שלי לוניליות המשעממת והמחשבה שלי להיות דווקא מנוגדת מעורי ובעצם להיות נשלטת, קרמה לי עד מאוד.

 

אבל

בשילוב של גורמים שליליים, חיוביים וזירה שוהה לחלוטין מזו ששיחקתי בה עד אותו הרגע, שינו המון בתפיסה שלי את עצמי וביכולות שלי לתת את עצמי ללא חשש ותנאי.

 

בשלב הזה נגמרו המילים.. תחושת ריקנות ממלאת אותי מידי פעם, בד"כ אחרי תחושת מלאות מהחיים עם עצמי והאהבה העצמית.

 

תאהבו את עצמכם, תמיד❤️

 
לפני שנה. 23 בינואר 2023 בשעה 17:04

והיום בפינתנו - טושי כותבת בקול (זה כמו חושבת בקול, רק בכתיבה) 

 

יש תקופה בשנה - אולי זה כל חצי שנה, שבהם נזכרים בי כל מיני רווקים.. בהתחלה חשבתי שזה תרבותי אצלנו בארצנו הקטנטנה וגיליתי שזה ממש לא משנה מאיפה נולדת או לאיזה דור שייכים. היווני ששני דייטים לא הספיקו לו להבין שאין כימייה, האסטוני שחסם אותי אחרי שביקשתי קצת בפייס ועקביות, הישראלי שבתלתי ובדיוק נפרד מחברה שלו או האמריקאי ש "just can't stop thinking about you" למרות שנפגשנו רק פעם אחת וגם אז לא היה ניצוץ מיני או רומנטי.

איך עושים את המעבר ממשהו רגעי למשהו עמוק יותר? כשתחליטי לתת מעצמך יותר ממשהו רגעי טושינק'ה.

 

לפעמים אני מסתובבת בעולם וככ מרוצה מאיפה שאני נמצאת. מהעובדה שאין לי מחויבויות, ילדים, דאגות, משכנתא ולפעמים..

 

 

 

 

כשהייתי ילדה ונשארתי לבד, הייתי משחקת המון עם הדמיון. באופן כללי, אני הקטנה במשפחה ומרחק דיי גדול ביניים לבין הגדולים (לפחות 9 שנים) וכשהייתי נשארת לבד, הייתי מפליגה למחוזות שלי. בחלק מהפעמים הייתי ילדה קשוחה בפנימייה או מסגרת כל שהיא. בחלק מהם הייתי מפורסמת ובחלק הייתי "משחקת את העתיד" עם ילדים ובעיקר פרטנר. לפעמים.. גם הייתי גונבת בגדים לאחים שלי, איפור לאמא שלי ובניסיון לא מוצלח לשטח את עצמי - הייתי הופכת לגבר. זוכרת את זה טושי? איך החדר שלך שם למעלה הפך למקומות שונים? אם קירות היו יכולים לדבר...

 

 

לפעמים אני מסתובבת בעולם וככ מרוצה מאיפה שאני נמצאת. מהעובדה שאין לי מחויבויות, ילדים, דאגות, משכנתא ולפעמים.. הייתי רוצה קצת יותר❤️

 

לפני שנה. 30 בדצמבר 2022 בשעה 11:39

אחרי שנתיים וחצי אינטנסיביות הגיע היום האחרון...

וזהו. קצת שמחה וקצת עצב, לא המון רגשות ומשומה עדיין תקועה לי איזו גולה בגרון. 

אולי אלו האנשים שמתפזרים בין פרויקטים ואולי לא ניפגש לעולם שוב. 

אולי זו התחושה שנכשלנו והיו צריכים לסגור אותנו. 

אולי אני סתם רגשנית.. טוב לא סתם, אני בד"כ רגשנית🤷🏻‍♀️

 

קולגה נכנסה למיטינג שלי ודרשה שאשיר להם היום שירי פרידה במקום סתם שירים לא קשורים אבל הפלייליסט שלי מתנגן ברקע והוא אחר לגמרי 😜

 

לפני שנה. 11 בדצמבר 2022 בשעה 12:57

אתמול החלטתי לאתגר את עצמי מינית ויצאתי להרים.

לבושה בחצאית שחורה קצרה ומעליה מכנס טרנינג לבן, חולצה שאין לה יותר מידי בד ומעיל מחמם עליתי על המטרו והתחלתי באתגר - לחשוף מבלי להיתפס בידי אלו שאני לא רוצה להיתפס על ידם.

הגעתי לפארק ומצאתי שולחן גדול בפינה מספיק נסתרת, הורדתי מכנסיים, שלפתי שדיים והתחלתי לגעת בעצמי. התפללתי שיעבור אחד או שניים ואוכל להתגרות מרחוק.

אחרי כשעה התחיל להתקרר והרגשתי מיצוי, בחרתי לגלגל פייסל לפני עזיבה ולחזור לטרנינג המחמם כשעברו לידי שני זרים ובחרו בשולחן שאפשר להציץ עלי ממנו, במיוחד בזווית שישבתי.

סלחו לי על הביטוי הגס, הכוס שלי רתח. למה הם לא הגיעו כמה דקות קודם כשעוד הייתי עם החצאית??! לא חשוב, החלטתי לנצל את הרגע ושלפתי שוב את שדיי, נותנת לרוח להזקיר את הפטמות ומידי פעם מגניבה מבט לראות האם הם שמו לב - הם בהחלט שמו לב.

אחרי עשרים דקות שאני מעשנת ומשחקת עם עצמי אחד מהם תפס אומץ ובא לדבר. הוא לא ידע אנגלית אז לא תקשרנו אבל לא צריך לתקשר כדי להבין שהוא בא לבהות 😏

הוא הלך וחזר, לא המון קרה עד שהזמנתי אותו למשש לי את החזה - ותנו לי להגיד פה משהו, זה היה אחד הדברים הכי מגרים שחוויתי. איש זר לחלוטין משש לי את השדיים במומחיות שכזו, לחץ על הפטמות ועיסה כל שד בידו. 

אח"כ החבר הצטרף ומצצתי להם עד גמירה לכל אחד. עזבתי את הפארק בחשיכה מחורמנת ברמות ובטוחה שאעשה זאת שוב. 

לפני שנתיים. 16 באוקטובר 2022 בשעה 19:56

מי שעוקב אחרי הבלוג שלי, יודע לומר שהייתי נשלטת. 

מי שהכיר אותי מהצד הזה (ואין המון) יודע שהייתי בכל רמח אבריי נשלטת

היום, אני כנראה עוד חוקרת.. אבל מה שאני בטוח לא - זה לגמרי נשלטת 😈

 

לפני שנתיים. 9 באוקטובר 2022 בשעה 16:07

מצב רוח מוזר.. בהחלט אחד שלא ציפיתי לו.

לפני כשבוע הודיעו בעבודה שלא תהיה לנו 2023, לא משהו שלא צפיתי שיקרה ואולי לפעמים ייחלתי לזה אבל כשהודיעו לי, בכיתי.

מצד אחד הרגשתי תחושת כישלון שלא הצלחתי להרים אותנו כמו שרציתי. מצד שני גם לא עשיתי המון דברים אקטיביים כדי לשנות את ההכרעה.. הייתי עסוקה מידי בעצמי, כרגיל...

מאז הקורונה איבדתי המון מהמוטיבציה הפרטית שלי.. המוטיבציה למצוא קשר זוגיות בריא ומכיל, המוטיבציה למצוא לעצמי מקצוע הולם, המוטיבציה להרגיש טוב עם הנראות של עצמי בלי להוסיף "יאללה כוסאומו", המוטיבציה להשקיע בסקס ולהינות מההנאה של הצד השני.

אבל טושינ'קה, מה נראה לך שיקרה אם תמשיכי לא לעשות כלום?

 

 
לפני שנתיים. 24 בספטמבר 2022 בשעה 18:22

לפני כחצי שנה חזרתי לדבר טיפה עם האקס הונילי והמיתולוגי שלי, זה שהייתי מוכנה לוותר בשבילו על כל הבדסמ ולהינות מחיים משותפים יחד. 

אמהמה, בין כל הוויתורים מהבדסמ יצא ש"וויתרתי" על חוק ברזל שלי - תקשורת פתוחה ב100% שכן בלי זה אף מערכת זוגיות לא תוכל באמת להחזיק - לדעתי לפחות. 

לפעמים אני חושבת שכ"כ פחדתי גלאבד אותו שהייתי מוכנה לאבד את עצמי בשבילו. ה-למה? מתבהר לי בזמן האחרון..

החיבור בנינו מהיר וקל, השיח תמיד זורם והצחוק מתגלגל משני הכיוונים, המגע מעקצץ והחיבוק בלילה כ"כ מנחם..

לילות במדינה זרה שהייתי מדמיינת את הזרוע שלו עוטפת אותי כמו פעם וכף היד המונחת על הישבן שאומרת שזה שלו.

הונילי שלי לימד אותי בדסמ אחר, בדסמ שלא נקרא ככה כי אין לו את הטקסיות, הקשירות, האינטנסיביות.

הסיפור בנינו נגמר כשהודיתי בפניו שאני מחטטת סדרתית בטלפון שלו, אחרי שהציב גבול בנושא עוד מההתחלה.

פואנטה טושי, פואנטה!

אין לי פואנטה אמיתית.. לא אחת שאני מוכנה להודות בפניה.

 
לפני שנתיים. 4 בספטמבר 2022 בשעה 16:17

הוא חייב לבוא הלילה!

איך אתה יודע?

אפשר לדעת; אפשר להרגיש!

נראה, אני לא אשן הלילה אפילו דקה ונראה.

וונדי, ספרי לי עוד על פיטר פן..

לא נמאס לך??

נמאס לי כבר ממך!

 

שומעת אגדות קסומות של פעם
טועמת שוב ושוב אותו הטעם
בזכותו אני יודעת איני מרפה
רק לו מחכה
ובחלון נוגע הלילה
הלילה אתה בא
הלילה הוא חייב להגיע
הוא חייב לבוא
הלילה הוא יפתיע
ויישא אותי עימו
על כנפי כוכבים אליי יבוא
וכשהוא יבוא אהיה כולי שלו
לכל ילדה כוכב
לכל ילד כוכבים
כוכבי כל כך אוהב
האם אראה אותך שנית

מחלון לחלון הוא מרחף
עולמות קסומים אליו אוסף
הרפתאות עוטף
תקווות מטפטף על ראשי ילדים
ילד של תקווה האם אתה בא ילד אגדה
הלילה הוא חייב להגיע
הוא חייב לבוא
הלילה הוא יפתיע
ויישא אותי עימו
על כנפי כוכבים אליי יבוא
וכשיבוא...

לפני שנתיים. 12 באוגוסט 2022 בשעה 18:25

טראומות עבר יכולות להתבטא בכל מיני מובנים ובכל מיני שלבים בחיים.

כשהייתי ילדה ונערה, הייתי אחת מהעדר. רציתי שיאהבו אותי ועשיתי הכל כדי שזה יקרה - אבל זה לא באמת קרה.. וכשכן כבר הייתי צריכה תמיכה, לא הייתי בראש החשיבות של אף אחד בחבורה שלי.

אז היום, ניקח את זאתי מכיתה ח', זאת שמקושרת להמון מהתחושות שאני לא שווה ולא מסוגלת, נשתה לחייה לחיים ונאחל לה חיים מאושרים ורחוק ממני. במילים אחרות, נשרוף את הטראומה ונשתחרר ממנה.. או לפחות ננסה..

ולרגע אני עוצרת.. מה הקשר של זה לעולם השליטה?

תאהבו את עצמכם ❤️

ואם לרגע אתם שותים משהו - גם שוקו. תשתו שלוק לחיי ההיא ותשחררו טראומת עבר❤️