לפני כחצי שנה חזרתי לדבר טיפה עם האקס הונילי והמיתולוגי שלי, זה שהייתי מוכנה לוותר בשבילו על כל הבדסמ ולהינות מחיים משותפים יחד.
אמהמה, בין כל הוויתורים מהבדסמ יצא ש"וויתרתי" על חוק ברזל שלי - תקשורת פתוחה ב100% שכן בלי זה אף מערכת זוגיות לא תוכל באמת להחזיק - לדעתי לפחות.
לפעמים אני חושבת שכ"כ פחדתי גלאבד אותו שהייתי מוכנה לאבד את עצמי בשבילו. ה-למה? מתבהר לי בזמן האחרון..
החיבור בנינו מהיר וקל, השיח תמיד זורם והצחוק מתגלגל משני הכיוונים, המגע מעקצץ והחיבוק בלילה כ"כ מנחם..
לילות במדינה זרה שהייתי מדמיינת את הזרוע שלו עוטפת אותי כמו פעם וכף היד המונחת על הישבן שאומרת שזה שלו.
הונילי שלי לימד אותי בדסמ אחר, בדסמ שלא נקרא ככה כי אין לו את הטקסיות, הקשירות, האינטנסיביות.
הסיפור בנינו נגמר כשהודיתי בפניו שאני מחטטת סדרתית בטלפון שלו, אחרי שהציב גבול בנושא עוד מההתחלה.
פואנטה טושי, פואנטה!
אין לי פואנטה אמיתית.. לא אחת שאני מוכנה להודות בפניה.
