והיום בפינתנו - טושי כותבת בקול (זה כמו חושבת בקול, רק בכתיבה)
יש תקופה בשנה - אולי זה כל חצי שנה, שבהם נזכרים בי כל מיני רווקים.. בהתחלה חשבתי שזה תרבותי אצלנו בארצנו הקטנטנה וגיליתי שזה ממש לא משנה מאיפה נולדת או לאיזה דור שייכים. היווני ששני דייטים לא הספיקו לו להבין שאין כימייה, האסטוני שחסם אותי אחרי שביקשתי קצת בפייס ועקביות, הישראלי שבתלתי ובדיוק נפרד מחברה שלו או האמריקאי ש "just can't stop thinking about you" למרות שנפגשנו רק פעם אחת וגם אז לא היה ניצוץ מיני או רומנטי.
איך עושים את המעבר ממשהו רגעי למשהו עמוק יותר? כשתחליטי לתת מעצמך יותר ממשהו רגעי טושינק'ה.
לפעמים אני מסתובבת בעולם וככ מרוצה מאיפה שאני נמצאת. מהעובדה שאין לי מחויבויות, ילדים, דאגות, משכנתא ולפעמים..
כשהייתי ילדה ונשארתי לבד, הייתי משחקת המון עם הדמיון. באופן כללי, אני הקטנה במשפחה ומרחק דיי גדול ביניים לבין הגדולים (לפחות 9 שנים) וכשהייתי נשארת לבד, הייתי מפליגה למחוזות שלי. בחלק מהפעמים הייתי ילדה קשוחה בפנימייה או מסגרת כל שהיא. בחלק מהם הייתי מפורסמת ובחלק הייתי "משחקת את העתיד" עם ילדים ובעיקר פרטנר. לפעמים.. גם הייתי גונבת בגדים לאחים שלי, איפור לאמא שלי ובניסיון לא מוצלח לשטח את עצמי - הייתי הופכת לגבר. זוכרת את זה טושי? איך החדר שלך שם למעלה הפך למקומות שונים? אם קירות היו יכולים לדבר...
לפעמים אני מסתובבת בעולם וככ מרוצה מאיפה שאני נמצאת. מהעובדה שאין לי מחויבויות, ילדים, דאגות, משכנתא ולפעמים.. הייתי רוצה קצת יותר❤️
