אתמול לקחתי לי יום חופש מהבלאגן, אני מוצאת את עצמי חייבת לשמור על איזון ואם היה יום אחד בו לא ביליתי בבית את חלקו, אבל כנראה ביום שלמוחרת את רובו במיטה🐈. הצלחתי לנגן פעמיים כשבפעם השנייה פשוט המשכתי לרקוד לצלילי השירים שליוויתי.
רגטון לטיני זה הג'אם שלי. התשוקה, האהבה, הרגישות והאגרסיביות באותו המשפט. אין כמעט שיר אחד שאני לא יכולה לשנות טיפטיפה את המילים ולהקדיש לדום שלי באהבה. ואז, תוך כדי ריקודים, צפה לי השאלה.. למה אני בכלל נשלטת? הרי זה לא דומי שעורר בי את הצד הזה, עוד הייתי שם לפניו. מה יש בצד הזה של נשלטת שאני כ"כ מרוצה ממנו? שגורם לי לאושר?
אחרי 3 בירות וחצי שעה של ריקודים הלכתי להציק לדום - הוא ראה סדרה אבל תמיד יש לו זמן לחפירות שלי 😋 שאלתי אותו למה לדעתו אני נשלטת, והוא ענה: "את מחפשת לשחרר, אבל יש עוד סיבה שיהיה דווקא מעניין לשמוע אותך מנסה להבין"
מפות לשד (מאמאצחיקיות להתפקד😉) ואחרי הרבה הגיגים, נרדמתי בזרועותיו. יש משהו בחיבוק שלו, בליטופים שלו שיכול להרדים אותי בכל סיטואציה. הבוקר שוב עסקתי בשאלה הזו, למה אני נמשכת לצד הנשלט?
אם ניכנס עמוק יותר, אני מאמינה גדולה של האבולוציה. באנו מהקוף, אדם קדמון והשינוי החברתי שנוצר בבני האנוש מהרגע שהפכנו מלקטים ציידים לחברה האנושית המוכרת היום. כך שאני גם מאמינה שמקור הכוח שלי כאישה, מגיע מהבית. והבית שלי נבנה בידיי ובידי הגבר שלי. כל אחד בתחומו, נבנה ביחד עוגן למקום שלנו.
כל יצר השליטה שלי (הנשלטות אולי?) מגיע מהמקום הפרימיטיבי שלי. כשהדום מטביע עליי חותם, ואני מסתובבת איתו עליי בגאווה, כבר לא משנה לי רמת הכאב שזה גרם - אני רק רוצה אותו שוב כדי שאוכל להסתובב בגאווה עם הסימן שלו עליי.
היה לי עוד לכתוב, אבל הקשב והריכוז שלי יצאו מהקבסה. סליחה.
אלך לסדר לי בלאגן ודומי יחליט איזה בגד נשאר ואיזה הולך - חלק מהניסיון שלי לשחרר את עברי כשמנה, כי אני כבר לא אחת כזו🤷🏻♀️
יום טוב לכם 😋 קחו טעימה מאתמול☺️😇
