שוכבת על הגב, השמש מלטפת אותי בקרניה
אקרופוליס מצד אחד, הבריכה ממול וטקילה נכנסת בקרירות לנשמה.
כמעט 36 שעות שאני כאן, אפילו המשטרה יודעת שאני כאן. הכל פה כל כך שליו, אפילו השפה נתפסת בעיניי פתאום כרומנטית ומפתה. ולרגע, רק לרגע קט, אני מרגישה בבית.
טוב את בבריכה תופסת צבע, ברור שתרגישי בבית 🤦🏻♀️
בחור אחד התחיל איתי היום, הוא לא ידע את ההיסטוריה שלי והעובדה שהלב שלי עדיין לא נמצא אצלי כרגע, למרות שהוא שוחרר, הוא עדיין אצלו.
אבל בואו נהיה אופטימיים. הצלחתי להשלים עם דום - אם כי התוצאה עדיין זהה וגם הצלחתי להתחבר למערכת בעבודה שלי (אחרי אין ספור ניסיונות כושלים).
אז מה נשאר לי לארגן?
לשלוח טפסים למרשם האוכלוסין - DONE!!
למצוא דיל סלולר מוצלח
לפתוח חשבון בנק
ולמצוא דירה מושלמת (:
לא הרבה הא? מזל שיש לי קצת פחות משבועיים (שבועיים מינוס 36 שעות 🤪)
תשמרו על עצמם שם בארץ, ואל תתנו לממשלה לדפוק אותכם ותזכרו!
You only live once. אז תנצלו כל רגע ☺️
קחו שיר שנתקע לי בראש מהבוקר