לפני כשבוע וחצי החלטתי להפסיק עם הבדסמ. הרגשתי שהתמסרתי לאנשים הלא נכונים ונפגעתי מזה. אבל האמת היא, שאני לא באמת יכולה בלי.
עוד לפני שש שנים נוצר בי חור, נפער חלל די גדול שאף אחד לא מצליח למלא אותו. אני לא חושבת שאני יודעת מה אני צריכה... אני לא חושבת שאני יודעת מה אני רוצה להרגיש... אבל אני יודעת שזה בדמות דומיננטית שתוביל אותי מהתהום שאני לפעמים מרגישה בחיים.
וזה לא רק מיני, זה כ"כ רחוק ממיני - הצורך הזה. והוא שם, דורש, רוצה, צריך. הצורך הזה לוקח לי המון אנרגיה...
אני קצת משווה אותו לHDAD שלי. אין לי ברירה אלא להתמודד עם זה, גם אם זה לוקח לי המון משאבים פיזיים ומנטליים, זה חלק ממני וחלק ממי שאני - אי אפשר פשוט להתעלם מזה או רק לקחת כדור ולחזור להיות "נורמאלית". גם עם הכדור, אני עדיין צריכה לנווט את המחשבות למקום הנכון.
I'm just tired...
העניין הוא שאני בכלל לא חושבת שאני חלק מהבדסמ, או לא באופן מלא בכל מקרה. אני כן יודעת שמערכת היחסים האידאלית מבחינתי, כן תהיה עם אישיות דומיננטית שלא מתפשרת בקלות. אני מקווה שאותה אישיות יודעת שגם אני כזאת, למרות הרצון והצורך להתמסר.. We'll both be royalty.
שבוע טוב וקסום בתקווה שמזג האוויר לא יתחמם יותר ממה שהוא כבר..
תהיו נחמדים ותאהבו את עצמכם❤️🧡
*אין שיר היום, לא עולה לי כלום חוץ משירי דיסני 😅
