אתמול עשינו כל הצוות על האש בגג של אחת הבנות. היא הצליחה להשיג לעצמה חתיכת גג ופתחנו מנגל מטורף.
למען האמת אני זו שקידמה את כל העסק ויותר מזה, עשיתי את כל הסלטים בעזרתה של מישהי שנעשתה חברה טובה.
אני לא יודעת איך להתחיל להסביר לכם את ההרגשה הטובה שמילאה אותי. לא חשבתי שאהנה כ"כ להאכיל אנשים, והתגובות (!) הם לקחו הביתה מרוב שהיה להם טעים. וואו, זאת חוויה אחרת.
באופן כללי הערב היה נהדר והחברה הייתה מצחיקה. פגשתי את הבוסית הגדולה והתחושה הייתה ביתית
אבל..
אני מרגישה אשמה.. אשמה על התחושות הטובות שאני חווה פה, אשמה על הביתיות שאני מרגישה פה, אשמה על כל העתיד שאני סוף סוף מצליחה לראות פה..
אני יודעת שהאשמה הזו מגיעה רק לרגעים קצרים.. ויחד איתה יש גם געגוע עצום למשפחה שלי. כל הגאווה אתמול על הסלטים שהכנתי, הכל הגיע מהכל האש עם המשפחה - מהסלטים של אמא שלי.
אני מודה על חיי בכל יום. מודה על היכולות שלי, הכשרונות שלי וכן, גם על החסרונות שלי. אלו הדברים שמרכיבים אותי ו.. אני אוהבת את עצמי, גם עם האשמה ❤️