Hasta que salga el sol

כבר כמה ימים שאני עומלת לארוז את חיי למספר מזוודות בודדות. השינוי הכרחי לצמיחה ולהתפתחות אבל לא ממש רצוי לנוכח הנסיבות.. 

שני קרטונים מלאים בבגדים - חלקם חדשים עם הטיקט וחלקם במצב מזעזע. המון שקיות של זבל וציוד שחשבתי שישאר עוד זמן איתי ומתחלק בין החברים. 

אני מוצפת, הגוף שלי כואב ושרירים נתפסו מכל כיוון. לא נשאר לי עוד המון ויחד עם זאת - אני לא מסוגלת יותר.

אני צריכה סשן. אני רוצה כאב פיזי שישכיח את הכאב הפנימי לרגע. 

לא הייתי מתארת את עצמי כמזוכיסטית.. אפילו הייתי אומרת שכאב לשם כאב לא ממש עושה לי את זה.. אבל כרגע... כ"כ כואב לי - שזה כבר לא משנה... 

עוד קצת טושי.. עוד קצת הרבה...