היי בלוגי.. לא כתבתי לך הרבה זמן לתחושתי... ועברו קצת מים בנהר...
בעוד שהגוף שלי עדיין מחלים מההליך הכירוגי שעברתי בסוף אוגוסט, התחושה היא כמעט של חוסר אונים מענג.
מגדל התוכניות התפרק לאט לאט. החום מהשריפות בעולמי הפנימי ממיס את התפאורה. הכל רועד, שבור, הרוס ומפויח... ורק אני עומדת בצד וצוחקת...
לפי כחצי שנה הייתי בסיטואציה דומה, האדמה נשמטה ותחושת פאניקה מילאה אותי. ברחתי עם הזנב בין הרגליים למקום המוכר, במחשבה שזה יהיה הדבר הנכון. אין לי חרטה ולו אחת על הבחירה. היא הייתה הכרחית וחיזקה אותי מאוד. נתנה לי כוחות, תובנות והמון המון אהבה שאינה תלויה בדבר - ובשביל זה אני לנצח אשמח על הבחירה.
והיום.. כשאני קצת תקועה, קצת בודדה ובעיקר מותשת פיזית, אני צריכה למצוא את עצמי מחדש ולהרים בניין אמיתי ותפאורה חדשה מהניילונים.
את בסדר גמור טושי.. חכמה, יפה ומוצלחת. יש לך פרטנרים שימשיכו ללוות אותך גם כשתנסי לדחוף אותם החוצה - וזה לגמרי בזכות הקסם שלך.
ומי שלא רואה את זה? לא צריך אותך
