את המריחואנה הכרתי באמת לראשונה בצבא. איזה סופ"ש שיצאתי עם הבסטי לפגוש את החבר דאז שהיה לה ועישנו רפואי.
לא הבנתי את מידת ההשפעה וגם לא ייחסתי חשיבות להתקף הצחוק שנהיה בנינו באותו הלילה, או הנסיעה חזור שהרגישה מהירה ברמות - אבל בכלל נסעתי 80 קמ"ש בכביש 4 לכיוון צפון באזור של 120😅
כשנה אח"כ הייתי יושבת עם חברים בפרקים ובתים - גרנו בעיר קטנה שכל יציאה הצריכה רכב ונהג תורן - העדפנו פשוט להישאר בבית להינות יחד בלי להוציא מלא כסף (או אולי זה רק אני חחח). הייתה פעם בודדה שידיד שלי ואני ישבנו ברכב כשהוא שאל על מריחואנה ואם ניסיתי, גלגל אחד ונהנינו בכיף. זה הפך לנוהג של כמה חודשים רצופים בהם היינו יושבים ברכב של ההורים שלי שגם ככה היה מעושן מסיגריות ומתפננים בחניית הפארק הותיק בעיר.
דרכו גם התחלתי להתארגן ואחכ גם לעשן לבד - משהו שגם התעצם עם השנים והפך להיות חלק אינטגרלי בחיי...
גם בתקופות בהם לא היה לי הרבה כסף, העדפתי להוציא על מריחואנה - לא על פני אוכל וקורת גג, אבל ממש בצמוד לאלו בסדרי העדיפויות.
בעוד קצת פחות מחודש אחגוג 32 שנים בעולם הזה. 32 שנים שאני רואה בהם הרבה טוב, הרבה חכמה, הרבה סקרנות ואומץ וגם.. הרבה שריטות שונות... את כולם אני מחבקת ואוהבת - הם מי שהביאו אותי להיות אני וזו הייתה צריכה להיות הדרך שאהיה אותה אחת היום.
אך לראשונה מזה שנים שאני באמת מבינה שאני בבעיה עמוקה. לראשונה שאני מוכנה להודות בקול (או בכתב) ואולי.. אולי להצליח לעשות שינוי מהותי באזור שככ קשה לי לגעת בו...
אני מנסה של שבוע ללא מריחואנה בכלל. אף פעם לא התרחקתי ככה והיו מספיק פעמים שניסיתי לאתגר את עצמי ונכשלתי ביכולות השכנוע.. הפעם חשבון הבנק צעק עליי מתוכי ואני מבינה שיש לי בעיה בסדרי העדיפויות הכלכליים שלי.
אז.. שבוע.. כשעוד הבוקר פתחתי בטקס הקבוע של שאכטה מהפייסל של הלילה - היום כבר לא נשאר כלום מלבד כמה שטרות שכבר היו מוכנות להיות בזרועותיו של ג'וני וחצי פייסל במאפרה.
איחלתי לחיילת הצלחה.
נ.ב.
אגב אין לי עוד אומץ לייצר תגית לנושא.. אולי בעתיד אם יהיה עוד או.. אשכרה צמיחה 😅
אני מאמינה בך טושי❤️